פס"ד בנושא משמורת של קטין לאחר דיון בערכאת ערעור

עניינו של פסק הדין הוא הכרעה (בסיבוב שני) בנושא משמורתו של קטין.

הרקע:

1.         ביום 03.04.13 ניתן על ידי פסק דין (להלן: "פסק הדין הראשון") בתיק זה המאוחד יחד עם תמ"ש 16291-09-10, בו הכרעתי כי המשמורת בקטין, ילדם של הצדדים תהיה "משמורת מחולקת". פסק הדין ארוך ומפורט ומחזיק 38 עמודים, ואין טעם לחזור על כל הטעמים שפירטתי ואשר הביאו אותי להכרעה.

2.         בפסק הדין הדגשתי, כי מיניתי כמומחה מטעם בית המשפט את מכון שלם, לצורך מתן חוות דעת באשר למסוגלות ההורית של הצדדים, אך האם סירבה למלא אחרי הוראות בית המשפט ולא שיתפה פעולה עם המכון.

3.         עוד קבעתי במסגרת פסק הדין, כי התנהגותם של ההורים מנעה גם את קיומה של ועדת תסקירים, ובהיעדר המלצה של ועדת תסקירים מטעם גורמי הרווחה, באשר למסוגלות ההורית של הצדדים, נותר בית המשפט בלא כלים מקצועיים.

4.         שני הצדדים הגישו ערעורים לבית המשפט המחוזי, במסגרת עמ"ש (ת"א) 44836-04-13, לאחר שמיעת הצדדים וקבלת הסכמתם לשתף פעולה עם מומחה שייקבע לשם בדיקת המסוגלות ההורית, קבעה ערכאת הערעור (בפסק דינה מיום 06.03.14) בין היתר, כי הבדיקות (עפ"י הסכמת הצדדים לבצע את הבדיקה של מסוגלות הורית, עם דגש על מצבו הרגשי של הקטין) תערכנה ע"י מומחים בהקדם האפשרי "זאת במטרה לאפשר לקבל החלטה סופית בנושא המשמורת זמן סביר לפני תחילתה של שנת הלימודים הקרובה" ועוד נקבע "לאחר הגשתה של חוות דעת לבית המשפט, ושמיעת עמדת הצדדים, יקיים בית המשפט, בהתאם לשיקול דעתו, הליך מתאים לבחינתן של חוות הדעת והשלכותיהן ויוצא מלפניו פסק דין חדש בנושא המשמורת".

5.         השתכנעתי, מן האמור בסיכומי האב, כי אכן, במסגרת הטיעונים בפני ערכאת הערעור היה מוסכם על הצדדים, שהפתרון של "משמורת מחולקת" אינו מתיישב עם טובת הקטין, אך הנה, בטיעונים " בגלגול הנוכחי" של סוגיית המשמורת, טוענת האם להותרת פסק הדין הראשון על כנו. בא כוחה של האם, חזר ושנה בסיכומיו, ובסיכומי התשובה שלו, כי פסק הדין וקביעת המשמורת המחלוקת היטיבו מאוד עם הקטין, ובשנה וחצי שחלפה מאז, השתפר מצבו של הקטין עד מאוד.

6.         בין לבין, ככל שהנסיבות מראות, עשתה האם כל שלאל ידה, כדי שלא לבצע את בדיקת המסוגלות ההורית, ובין היתר אף הגישה עתירה לבג"ץ כנגד הנהלת בתי המשפט, שרת המשפטים ושר הרווחה (ראה בג"ץ 4471/14 מיום 23.06.14) ובה ביקשה כי יינתן טעם בין היתר כדלקמן:

"א.       מדוע לא יפסק לאלתר השימוש במבחני מסוגלות הורית להורים גרושים ופרודים, כאשר מדובר בתיקי משמורת והסדרי ראייה.

ב.         מדוע כופים המשיבים על גברים וגם נשים לממן מכספם עלויות בדיקות מסוגלות הורית שעלותם 30,000 ₪ ומניין הסמכות לכפות עלויות אלה על הורים לאור קיומם של תעריפי חשכ"ל בעלות של כ-1,600 ₪.

ג.          מדוע כופה משרד הרווחה על גברים וגם נשים לממן מכספם עלויות "טיפולים" ו"הדרכות", טיפולים שעלותם מרוששת את ההורים, ומניין הסמכות לכפות עלויות אלה על ההורים.

ד.         מדוע המשיבים כובלים את ההורים למכון אבחון אחד, אשר זוכה מן ההפקר וצובר מאות אלפי שקלים מהפניות של פקידות הסעד, ללא אפשרות לבחור במכון הזול ביותר, ומדוע לא מתקיים שימוע באמצעות הוכחות, מדוע בכלל יש צורך להזמין דו"ח מסוגלות הורית.

ה.         מדוע המשיבים מעולם לא גיבשו כללים אחידים לשימוש במבחני מסוגלות הורית".