פס"ד בנושא האם יש מקום להבחין בין קיזוז הפסדי החברה לבין קיזוז יתרת הזכות של בעל המניות הקודם ועוד

פתח דבר

לפניי שלושה ערעורים ששמיעתם אוחדה.

הערעורים הוגשו על צווים שהוציא המשיב למערער, מר יוסף קפלאוי (להלן: המערער או היחיד) לשנות המס 2006, 2009-2010 ולחברת מרכז רפואי בן גוריון בע"מ (להלן: המערערת או החברה) לשנות המס 2006-2008.

שמיעת הערעורים אוחדה שכן הם מבוססים על סוגיות משפטיות ועובדתיות דומות שלהכרעה בהן נפקות הן לעניין שומת היחיד והן לעניין שומת החברה.

שתי סוגיות עולות בערעורים והן מהוות את ליבת המחלוקת בין הצדדים שהיא פועל יוצא של טענת המשיב, כי שינוי תחום פעילותה של החברה מפעילות של מכירת כלי בית ומתנות לפעילות של רפואת שיניים, היא עסקה מלאכותית לפי סעיף 86 לפקודת מס הכנסה, הנעדרת כל טעם מסחרי זולת הרצון לקזז את הפסדי החברה ואת הלוואת הבעלים הרשומה בה.

לטענה זו של המשיב השלכה הן לסוגיה של קיזוז ההפסדים הצבורים בחברה מפעילותה בתחום כלי בית ומתנות כנגד הרווחים מפעילותה החדשה בתחום רפואת השיניים, והן לסוגיה של קיזוז יתרת הזכות, בגין הלוואת בעלים, מתקבולי החברה מהפעילות החדשה. בתוך כך אני נדרשת לשאלה, אם יש מקום להבחין בין קיזוז הפסדי החברה לבין קיזוז יתרת הזכות של בעל המניות הקודם, על רקע טענת המלאכותיות שהעלה המשיב בערעורים.

לאור העובדה שהטענה המרכזית (אך לא הבלעדית) של המשיב בערעורים היא טענת מלאכותיות נחלקו ביניהם הצדדים בשאלה על מי הנטל לפתוח בהבאת ראיותיו. בסופו של יום ועל מנת לייעל את הדיון, הגיעו הצדדים להסדר דיוני על פיו המערערים יפתחו בהצגת מסכת הראיות מטעמם. בכל הנוגע לנטל השכנוע, נותרה השאלה בעינה והצדדים הסכימו כי יתייחסו לכך במסגרת סיכומיהם (הודעת הצדדים מתאריך 15.5.2017).

הליכי ערעור קודמים

1. התמשכות הליכי הערעורים היא חריגה ולכן מחייבת הסבר, שכן המחלוקת בין הצדדים הונחה לפתחו של בית המשפט כבר בשנת 2011 (!) במסגרת ערעור שהוגש על ידי היחיד לשנת המס 2006 (ע"מ 52108-01-11).

באותו ערעור התקיימו כמה ישיבות קדם משפט (בפני שני מותבים אחרים) והוגשו תצהירי עדות ראשית (המערער הגיש את תצהיריו בתאריך 22.4.2012 והמשיב הגיש את תצהיריו, לאחר כמה דחיות, בתאריך 4.8.2013). בהתאם לבקשת המערער, ובהתחשב בהידרדרות במצבו הבריאותי, נדחה הליך ההוכחות לחודש מרץ 2015 מתוך תקווה כי סיפק זה יאפשר למערער להתאושש ממחלתו.

2. בחודש ינואר 2015 הוגש ערעור על ידי החברה לשנות המס 2006-2008 (ע"מ 8453-01-15). במסגרת הערעור הוגשו ההודעות המפרשות את נימוקי השומה ואת נימוקי הערעור.
3. בהמשך להגשת הערעור על ידי החברה, הגיש היחיד בקשה לדחיית מועד דיון ההוכחות בערעור שהוגש על ידו הן מטעמים של אילוצים בריאותיים והן מטעמים של יעילות הדיון. בתגובה לבקשה, החליט בית המשפט כי ערעור היחיד יימחק אולם תישמר זכותו להגיש את הערעור מחדש, בתוך שנה, ובאופן שהמשפט יימשך מהמקום בו הופסק, קרי, לאחר הגשת תצהירי עדות ראשית (החלטת בית המשפט מתאריך 26.4.2016). בתוך כך, החליט בית המשפט להחיל הסדר דומה גם לעניין הערעור שהוגש על ידי החברה (החלטת בית המשפט מתאריך 10.7.2015).
4. בשלב הבא, הוגש ערעור חדש על ידי היחיד לשנת 2006 (ע"מ 2497-05-16). ערעור זה הוגש תחת הערעור שנמחק (ע"מ 52108-01-11), כאשר התצהירים שהוגשו במסגרתו מהווים חלק מחומר הראיות בערעור שחודש.

בנוסף, הוגש ערעור חדש על ידי החברה לשנים 2006-2008 (ע"מ 2474-05-16). ערעור זה הוגש תחת הערעור שנמחק (ע"מ 8453-01-15).

כן הוגש ערעור על ידי היחיד לשנות המס 2009-2010 (ע"מ 16986-01-16) ובו הוגשו תצהירים נוספים על ידי הצדדים.

5. שמיעת הערעורים בעניין היחיד לשנות המס 2006, 2009-2010 ובעניין החברה לשנות המס 2006-2008 אוחדה בהחלטתי מתאריך 10.1.2017.

השומות שהוצאו ליחיד ולחברה

6. שומת היחיד לשנת 2006

בשנת 2006 משך היחיד סכום של 1,596,623 ש"ח מהחברה.