פס"ד בנוגע להתנגדות לצוואה וסילוק יד מנחלה

השופטת עירית הוד:

רקע

1. לפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בנצרת (כבוד השופטת רונית גורביץ) בת"ע 13345-05-14, ת"ע 13339-05-14 ותמ"ש 24059-12-13 מיום 2.2.19.

2. המנוח אברהם ז"ל (להלן: "המנוח") היה נשוי למערערת מס' 1 (להלן: "שרה") ואביה של המערערת מס' 2 (להלן: "רחל"). המנוח ושרה בנו את ביתם בנחלה במושב ... (להלן: "המשק" או "הנחלה"). בנחלה שני בתים- קטן וגדול. במהלך שנת 2006 עלו יחסי המנוח ושרה על שרטון והם נפרדו אולם לא התגרשו. המנוח המשיך להתגורר בבית הגדול בנחלה עד למותו. בבית הקטן מתגוררת בתו רחל. בין המשיבה (להלן: "רבקה") למנוח נוצר קשר בסוף שנת 2007-תחילת 2008. מאמצע שנת 2011 ועד לפטירת המנוח הוא ורבקה גרו יחד בבית הגדול בנחלה. בשנת 2008 ניתנו צווי כינוס על נכסי המנוח ובתו רחל ושניהם הוכרזו כפושטי רגל. בשנת 2013 ערך המנוח צוואה במסגרתה קבע, כי לרבקה זכות להתגורר ללא תשלום בבית הקטן בנחלה עד אחרית ימיה. את נכסיו וזכויותיו בנחלה ציווה לרחל. כשבועיים לאחר עריכת הצוואה נפטר המנוח.

3. שרה ורחל הגישו התנגדות לצוואה ובין היתר בטענה של חוסר יכולת לבצע את ההוראה בנוגע לזכות המגורים של רבקה. בנוסף, שרה הגישה תביעה לסילוק ידה של רבקה מהבית הגדול ותביעה כספית בגין דמי שכירות עבור תקופת מגוריה של רבקה בבית הגדול. רבקה הגישה הודעת צד ג' נגד רחל לפינויה מהבית הקטן. המערערות העלו טענות בנוגע לפסלות הצוואה הן לאור עילות הפסלות הקלאסיות והן בטענה, כי זכות המנוח בנחלה בחייו אינה חלק מעיזבונו במותו ואין בידו להוריש את הזכות האמורה או להתיר מגורים בנחלה ולפיכך הוראת הצוואה בנדון מחוסרת תוקף. עוד טענו, כי מאחר והמנוח היה פושט רגל והנחלה נכס חוץ עיזבוני שאינו בר הורשה הרי שהצוואה בלתי חוקית. במקביל התנהל תיק פשיטת רגל בעניינו של המנוח. הנאמן ייצג את עיזבונו של המנוח בהליך בפני בית משפט קמא.

פסק דינו של בית משפט קמא

4. לעניין עילות הפסלות הקלאסיות מצא בית משפט קמא, כי בעת עריכת הצוואה, המנוח היה בדעה צלולה, כשיר לערוך צוואה ולהבחין בטיבה. נקבע, כי לא הוכח, כי רבקההפעילה על המנוח השפעה בלתי הוגנת. ההתנגדות לצוואה מכוח העילות על פי חוק הירושה נדחתה.

5. באשר לטענה לפיה לא היה בידי המנוח להוריש זכות מגורים לרבקה בנכס השייך לנחלה מאחר ובהתאם להסכם הדו צדדי זכויותיו פוקעות ועוברות במלואן לשרה קבע בית משפט קמא, כי סעיף 34 לחוק הירושה, תשכ"ה-1965 (להלן: "חוק הירושה") שולל את כוחו של המצווה לקבוע הוראות שביצוען בלתי חוקי, בלתי מוסרי או בלתי אפשרי והוראות כאמור בטלות. נקבע, כי ההוראה בנוגע להורשה בנחלה אינה בגדר הוראה בלתי חוקית, בלתי מוסרית או שאינה ניתנת לביצוע ותחת זאת מדובר בטענה בנוגע להיקף העיזבון שמקומה בהליך אחר אשר אליו יש לצרף את כל בעלי הדין הרלוונטיים לרבות הגופים המיישבים. עוד נקבע, כי לא הוכח שהורשת זכות השימוש בבית בנחלה היא בלתי חוקית או אינה ניתנת לביצוע. לפיכך, בית משפט קמא קבע, כי אין לשלול את תוקף הצוואה על יסוד סעיף 34 לחוק הירושה.

6. בית משפט קמא בחן את הוראות הסכם השכירות הדו צדדי ומצא, כי עולה ממנו שזכויותיו של חבר האגודה אינן חלק מעיזבונו וכי ניתנו למנוח ולשרה זכויות בר רשות שעבירותן מוגבלת בתניות שונות וביניהן הגבלה לפיה עם מותו של אחד מהם יעברו זכויות השימוש שלו לבן זוגו בלבד. עם זאת, נקבע בהסכם הדו צדדי, כי בידי חבר אגודה להורות בצוואתו למי תימסרנה זכויות השימוש שלו ובלבד שלא יהיה בכך כדי לגרוע מזכויות בן זוגו. בית משפט קמא ציין, כי הגדרת הזכויות במשק במסגרת הסכם המשבצת כזכויות שאינן חלק מהעיזבון לא מפקיעה את האפשרות העומדת לבר רשות במשק לקבוע במסגרת צוואתו את זהותו של מי שהזכויות תעבורנה אליו לאחר פטירתו. נקבע, כי מההסכם הדו צדדי עולה, כי המנוח היה רשאי להורות למי תימסרנה זכויות השימוש שלו במשק אולם לא לגורע מזכויותיה של שרה. בית משפט קמא ציין, כי יש הבחנה בין זכות הורשה לבין זכות מסירת שימוש לצד ג' וקבע, כי האמור בצוואה בנוגע לזכותה של רבקה למגורים בבית הקטן אינו מנוגד להסכם הדו צדדי מאחר ורבקה אינה תובעת זכויות במשק כהגדרתו בהסכם אלא במבנה מסוים המשמש למגורים בלבד. בית משפט קמא הוסיף וציין, כי קיימת הפרדה בין מערכת היחסים החוזית הפנים משפחתית לבין מערכת היחסים החיצונית של הצדדים עם הארגונים המיישבים. לפיכך, בית משפט קמא קבע, כי הצוואה תקפה ביחס לזכות השימוש שניתנה לרבקה בבית הקטן ומבלי לגרוע מזכויותיה של שרה כבעלת מלוא הזכויות בנחלה.

7. אוסיף כאן, כי באשר לחלק בצוואה בו הוריש המנוח את זכויותיו לבתו רחל, קבע בית משפט קמא, כי חלק זה בטל בהיותו מתנגש עם ההגבלות בהסכם הדו צדדי ולעניין זה אין מחלוקת בין שרה לרחל.