פס"ד בנוגע להסדרי ראיה עם קטין

1. עסקינן בפרשה מצערת, הנוגעת לאפשרות קיומו של קשר ו/או הסדרי ראיה בין הקטין ובין המשיבים, הסבתא והסבא של הקטין (להלן: "הסבים").

הסבים מצויים בסכסוך עם כלתם לשעבר, המבקשת, אשר הייתה נשואה לבנם המנוח, שנהרג בתאונת דרכים בשנת 2010 (יצויין כי המבקשת ובנם המנוח של הסבים התגרשו טרם פטירתו, בשנת 2007).

            הסכסוך הקיים בין המבקשת למשיבים, הוביל לכך, כי מאז פטירת בנם המנוח (אביו של הקטין ובעלה לשעבר של המבקשת) בשנת 2010, נותק הקשר בין הקטין למשיבים, והמבקשת מתנגדת לחידוש קשר זה.

2. בקשת רשות ערעור זו הוגשה על החלטת בית המשפט קמא (כב' השופט מחמוד שדאפנה), מיום 9/10/16 בתמ"ש 13570-03-11 בבית משפט לענייני משפחה בטבריה, שעל תוכנה נעמוד להלן, לאחר רקע קצר.

רקע והחלטת השופט קמא

3. התביעה קמא הוגשה על ידי המשיבים, לקביעת הסדרי ראייה עם הקטין.

4. ביום 2/2/15 ניתן פסק דין בתובענה, במסגרתו קבע השופט קמא כדלקמן:

א.         בהחלטתו אם לאשר הסדרי ראייה בין הסבים לבין הקטין, הוא שקל לזמן את הקטין לשמיעה, אך לאחר בחינה ובדיקה מעמיקה החליט כי אין טעם לזמנו בשל גילו הצעיר, כבן 7 שנים, ובשל העובדה כי מומחה בית המשפט, ד"ר גוטליב, שמע את עמדתו בטרם הגיש את חוות דעתו לתיק (סעיף 9 לפסק הדין).

ב.         מומחה בית המשפט, ד"ר גוטליב, הביע עמדתו כי לא ניתן לקיים את המפגשים בין הסבים לבין הקטין (סעיף 11 לפסק הדין).

ג.          לאחר שבחן את טובתו של הקטין ואת החשיבות של הקשר בינו לבין הסבים, הוא החליט לסטות מהמלצות המומחה גוטליב, אשר גם לא שלל אפשרות של תהליך טיפולי להכשיר את הקרקע למפגשים בין הסבים לבין הקטין (סעיפים 56+64 לפסק הדין).