פס"ד במחלוקת משפטית הנוגעת להשפעת נישואיה בשנית של זוגת מנוח, שהלך לעולמו בשל מעשה שבנזיקין, על פיצוייה כתלויה בו

המחלוקת העיקרית שבתיק זה היא משפטית - השפעת נישואיה בשנית של זוגת מנוח שהלך לעולמו בשל מעשה שבנזיקין, על פיצוייה כתלויה במנוח.

1.המנוח, מר א.א. ז"ל, מצא את מותו ביום 24.3.2015 בתאונה טרגית, במהלך עבודתו כמפעיל עגורן אצל הנתבעת. המנוח ועובד נוסף נדרשו לשנע ממפעל הנתבעת למשאית חבילות המאגדות מוטות ברזל כבדים, מתוך מערום מוטות ברזל, בעזרת העגורן. משקל כל חבילת ברזל כשני טונות, והחבילות הונחו באזור אחסון במפעל, האחת על השנייה, במערום בצורת חצי פירמידה. ביום התאונה התנשא המערום לגובה של כמטר וחצי, כך שלצורך קשירת החבילות לעגורן נדרש המנוח לטפס על המערום ולעמוד מעליו, כאשר שלט השליטה על העגורן בידו. בסיוע השלט קורבה קורת העגורן לחבילות הברזל, ולאחר שמוקמה היה צורך לקשור את החבילה בארבעה מוקדים באמצעות מענבים. המנוח והעובד הנוסף קשרו את החבילה, אך בניגוד להנחיות העבודה ולנוהל הבטיחות שהופץ במפעל, המנוח לחץ על שלט העגורן לאחר הקשירה, כאשר הוא עדיין עומד על המערום, תחת ירידה מהמערום טרם הלחיצה. פעולה זו גרמה לתזוזה של חבילת ברזל אחרת לכיוונו של המנוח, שלכדה את רגלו של המנוח בין חבילות הברזל. כאשר ניסה המנוח לשחרר את רגלו, חבילת המוטות (או חבילה אחרת, הדבר אינו ידוע) התגלגלה לעברו ומחצה אותו למוות. חברו של המנוח קרא לעזרה והוזמן אמבולנס, אולם פרמדיק של מד"א נאלץ לקבוע את מותו.

2.במהלך דיון ההוכחות השכילו הצדדים להגיע להסכמות בנוגע לשאלת האחריות והאשם התורם, ונקבע כי בית המשפט ישקלל את הסוגיות הללו באמצעות הפחתה של 25% מסכום הנזק הכולל המגיע לתובעים. על כן, המחלוקת העיקרית הדרושה הכרעה היא שאלת הנזק. הגם שלכאורה שאלת הנזק היא שאלה פחות מורכבת, הרכב התא המשפחתי והנתונים הכספיים הרלוונטיים התבררו לראשונה במהלך החקירות, ואף הללו לא באופן מלא.

הצדדים להליך, התא המשפחתי והנתונים הכספיים לצורך חישוב גובה הפיצוי

3.המנוח, יליד 29.11.1954, והתובעת 2, היו בני זוג ידועים בציבור, התעתדו להינשא מספר חודשים לאחר מועד התאונה אלמלא מותו של המנוח, וככזו היא יורשת מחצית מעזבונו; התובעים 8-3 הם ילדיו הבגירים של המנוח מאשתו הראשונה של המנוח, וכל אחד מהם יורש 1/16 מעזבון המנוח (למנוח 8 ילדים היורשים מחצית מהעזבון); התובעים 10-9 הם ילדיו הקטינים של המנוח מקשר זוגי שהחל קודם למערכת הזוגית עם התובעת 2 (עמ' 8 לפרוטוקול, שורות 13-12). תביעתם של התובעים 10-9 נדחתה בשל תגמולי המל"ל, שעלו על סכום הפיצוי המשוער לו זכאים.

בשנת 2010 לערך הכירו המנוח והנתבעת 2, ולאחר כשלושה חודשים עברו להתגורר בביתה של התובעת 2, יחד עם אמה וארבעת ילדיה ממערכות זוגיות קודמת (עמ' 14 לפרוטוקול, שורה 36 ואילך). עבור 3 בנותיה קיבלה התובעת 2 מאבי הבנות, כדמי מזונות, סך חודשי של 2,000 ₪ (עמ' 15 לפרוטוקול, שורות 15-14) ועבור הילד הנוסף לא התקבלו דמי מזונות. המנוח והתובעת 2 ניהלו משק בית משותף, ולטענת התובעת 2 המנוח סייע כלכלית לאמה שהייתה בת 55 וקיבלה קצבת הבטחת הכנסה בלבד (עמ' 17 לפרוטוקול, שורות 35-30). התובעת 2 והמנוח נרשמו לנישואין, אך לא התחתנו בסופו של יום בשל פטירתו של המנוח בתאונה נושא התיק. לאחר מותו של המנוח, התובעת 2 קיבלה מענק מהביטוח הלאומי לאלמנה של נפגע עבודה, בסך 133,668 ₪.

להשלמת התמונה, התובעת 2 נישאה לבן זוג אחר במהלך חודש נובמבר 2020, שלו 2 ילדים ממערכת זוגית קודמת (עמ' 18 לפרוטוקול, שורה 14).

4.נדמה שאין מחלוקת על כך שהמנוח שילם מזונות לתובעים 10-9, ילדיו הקטינים, אך סכום המזונות מצוי במחלוקת, בטווח שבין שקלים בודדים לחודש ועד 3,000 ₪ בחודש. בסוגיה זו, על בסיס עדותה של אם התובעים 10-9 - שהיא היחידה אשר יכולה להעיד על סכום המזונות ממקור ראשון - ראיתי לקבוע כי המנוח שילם לילדיו סכום ממוצע חודשי של 2,500 ₪. אמנם מדובר בסכום הנמוך מהמינימום הקבוע בפסיקה לאב שאינו ההורה המשמורן או שחולק זמני שהות משמעותיים עם ההורה האחר, אך אם הקטינים לא הגישה תביעת מזונות כנגדו בשל הסתמכותה על התשלום ששילם התובע במזומן לידיה. כעולה מעדות אם הקטינים, הנעדרת אינטרסים בשל דחיית תביעתם של התובעים טרם מתן העדות, המנוח שילם סכומים שאינם קבועים העולים כדי 2,000 עד 3,000 ₪ בחודש (עמ' 8 לפרוטוקול, שורה 29), וכאשר היה משלם סכום הנמוך מסך זה היה משלים בחודש העוקב (עמ' 10 לפרוטוקול, שורה 25), לאחר פניה שלה למנוח (עמ' 10 לפרוטוקול, שורות 29-26). העדה הבהירה כי התשלום בוצע מדי חודש (עמ' 8 לפרוטוקול, שורות 36-34; עמ' 10 לפרוטוקול, שורות 32-30; עמ' 12 לפרוטוקול, שורה 15). עדות זו הייתה מהימנה עליי בשים לב להסתמכותה על הסכום האמור, בהינתן מצבה הכלכלי וזכאותה להבטחת הכנסה (עמ' 8 לפרוטוקול, שורות 27-21).

אני ער לתשובת אם התובעים 10-9 לפיה ממוצע גובה המזונות הוא 3,000 ₪ (עמ' 12 לפרוטוקול, שורות 32-30; עמ' 13 לפרוטוקול, שורות 6-1), אולם עדות זו אינה מתיישבת בהיבט החישובי עם חלק אחר של העדות שם הבהירה העדה שהתשלום לא היה סדיר, וכי ההשלמה בחודש העוקב לא הייתה מלאה (עמ' 12 לפרוטוקול, שורות 34-24: "ש. אז היה לפעמים שהוא שילם 1,000 ₪? ת. כן. ש. חודש אחר כך היה משלם 3,000 ₪? ת. כן... ש. היו חודשים שהוא נתן לך 5,000 ₪ במזומן? ת. לא"; עמ' 12 לפרוטוקול שורות 27-26).