פס"ד בטענת נאשם בתקיפה הגורמת חבלה של ממש כי פעל מתוך הגנה עצמית

כמצוות סעיף 182 סיפא לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, אציין בתחילת הכרעת הדין, כי החלטתי לזכות את הנאשם מן המיוחס לו.

כתב אישום

1. על פי עובדות כתב האישום הנאשם גר בסמיכות למתלונן. ביום 5.6.2020 בשעה 22:35 (בערך) ניגש הנאשם לחצר ביתו של המתלונן, בה נכח המתלונן יחד עם ילדיו ואשתו וביקש מהמתלונן שיהיה בשקט תוך ניסיון להיכנס לחצר ביתו. המתלונן בתגובה דחף את הנאשם מחצרו וזה היכה את המתלונן באמצעות מוט ברזל בראשו.

    

2. עקב מעשה הנאשם נגרם למתלונן חתך 2.5 ס"מ במצח ונזקק לטיפול רפואי בדמות הדבקה.

    

3. בגין מעשים אלה, הואשם הנאשם בעבירה של תקיפה הגורמת חבלה ממש - עבירה לפי סעיף 380 לחוק העונשין תשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין").

   מוצגים

   מטעם המאשימה:

4. ת/1 אסמכתא רפואית: נגרם למתלונן חבלה חתך LACERATION (במקום עדות ע"ת/3).

    

5. ת/2 דו"ח פעולה שוטרת רויה הודיה (ע"ת/6) המתאר הגעת המשטרה לזירת האירוע נשוא כתב האישום. לפי הדו"ח בוצעו פעולות לאיתור חשוד נוכח גרסת המתלונן על האירוע. תיאור החשוד היה "רוסי", "קירח", "נמוך עגול בפנים עם זיפים" (ע' 2 לדו"ח). "מבנה גוף גדול ללא חולצה" (ע' 1 לדו"ח). החשוד ברח דרך המדרגות לאחר האירוע. השוטרת ע"ת/6 מתארת מצבו של המתלונן והחבלה במצחו. בדו"ח השוטרת מתעדת אמירות המתלונן בזירה לפיהן החשוד הגיע לשער הבית וצעק "בוא", אז ללא התראה נתן החשוד מכה לראש המתלונן עם ברזל. בזירה נתפס מוט ברזל. נערך חיפוש ללא הצלחה. (יוער כי בית המשפט התייחס רק לאמירות מעדים אשר העידו בבית המשפט). הדו"ח מתייחס לאמירות של ילדים שאינם רשומים כעדים. כמו כן דברי הנוכחים המוזכרים בדו"ח מהווה "עדות שמיעה" לקבילה.