פס"ד בהתיידנות ממושכת בין בני זוג סביב הסכם מכר של מקרקעין, דמי שימוש ראויים ועוד

בני זוג אשר לא מצליחים להיפרד ושבים ומעסיקים את בית המשפט בסכסוך ביניהם, וזאת למרות שכבר ב-2007 התדיינו ארוכות בפני כבוד השופטת המנוחה, סגה"נ טובה סיון ז"ל, פסק הדין איפוא עוסק ב-4 התביעות שבכותרת כפי שאפרט להלן. 

הרקע הדיוני .

1. הצדדים נישאו ב-1984, וביתם היה מלא זבחי-ריב. לצדדים הניצים בפני 16 (!) תיקים קשורים, וזאת למרות שהצדדים נפרדו זה מכבר.

2. מאחר שכל אחד מהצדדים הגיש תובענות שונות, יכונו הצדדים (לנוחות הקריאה בלבד) "האיש" ו/או "האשה" בהתאמה.

3. ב-14.06.2007, אישרה כבוד השופטת טובה סיון ז"ל, הסכם בוררות בין הצדדים ונתנה לו תוקף של פסק דין (תמ"ש 21840/07), יצויין, כי ב-2014 ניתנה עוד החלטה ע"י הבורר, והאיש אף פנה אלי בתובענה (ת"ב 13743-03-14) לאשר את פסק הבוררות הנוסף, ואולם בפסק דיני, דחיתי את תביעתו, וקבעתי, כי פסק הדין ניתן בחוסר סמכות.

4. הצדדים לא שקטו על שמריהם, והנה כך הוגשו התביעות שבכותרת :

4.1        האשה הגישה כנגד האיש ביום 21.05.2015 תובענה 41285-05-15 שכותרתה "תובענה לפסק דין הצהרתי", והיא למעשה תובענה לביטול הסכם המכר שחתמו הצדדים ביום 01.07.2007, למכר חלקה של האשה בקוטג' המשותף לצדדים לידי האיש (להלן: "הסכם מכר").

4.2        האיש הגיש כנגד האשה ביום 20.07.2015, תובענה כנגד האשה (במקורה הוגשה כתביעה נגדית)) (תמ"ש 13598-07-15) לאכיפת הסכם המכר.

4.3        האשה הגישה כנגד האיש ביום 21.02.2015, תובענה כספית כנגד האיש (תמ"ש 41245-05-15) ובה כתרה לפירוק שיתוף במקרקעין, היינו מכירת הקוטג' נשוא הסכם המכר וחלוקת התמורה בין הצדדים ביחס של 55% מהתמורה לאשה ו-45% מהתמורה לאיש.