פס"ד בבקשת רשות ערעור על החלטה לחייב את המבקש לשלם למזונות זמניים מעבר לקצבת הילדים המשולמת ע"י המוסד לביטוח לאומי

1. בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט לענייני משפחה בקריות (כב' השופטת ש. הימן) מיום 4/2/19 בתלה"מ 47699-10-18 במסגרתה חייבה את המבקש לשלם למזונותיהם הזמניים של שתי בנותיו הקטינות האחת ילידת 08/**/** והשנייה ילידת 10/**/** (בנות 10 ו-8), בסך של 2,200 ₪ זאת לתקופה החל מיום הגשת הבקשה לישוב סכסוך ובכל 10 לחודש שלאחריו, וזאת מעבר לקצבת הילדים המשולמת על ידי המוסד לביטוח לאומי עבור הקטינות שתשולם לידי אימן המשיבה (להלן: "ההחלטה").

2. ההחלטה ניתנה בגדרי תביעה שהגישה המשיבה כנגד המבקש, ביום 21/10/18 לחיוב המבקש במזונות קבועים עבור שתי בנותיו, כאשר בצוותא עם תביעה זו הוגשה תביעה למשמורת (בתלה"מ 47751-10-18). במסגרת תביעתה ציינה המשיבה כי אף שהצדדים ערכו ביום 9/9/13 הסכם גירושין הקובע הסדר של משמורת משותפת וחלוקה שווה של זמני השהות של הקטינות עם כל אחד מהוריהן, על פיו נקבע כי המבקש לא יישא בדמי מזונות עבור הקטינות למעט תשלום סכום כולל של 6,000 ₪ בשנה לשתי הקטינות, בגין הוצאות ביגוד והנעלה בלבד, יש לחייבו כיום בתשלום מזונות עבור בנותיו בסכום משמעותי, מעבר ל-6,000 ₪ האמורים. את השינוי בשיעור המזונות, או יש לומר מהמוסכם, נימקה המשיבה בנימוקים שונים ובעיקר בכל אלה:

א.         המבקש אינו מקיים את זמני השהות השווים שנקבעו בהסדרים, מתנער מאחריותו כלפי הבנות  ואינו משלם את המזונות המוסכמים.

ב.         המבקש חיסל את השותפות העסקית שהיה ביניהם וכפה עליה את פירוק השותפות בעסק כאשר פרנסתה התבססה עליו.

בהקשר זה מוסיפה וטוענת כי הכנסתה עמדה על 21,000 ₪ לחודש מהעסק וזו נגדעה עם פירוק השותפות.

ג.          ויתורה על חלק מזכויותיה בעסק – חברה, נבע מאיומים מצד המבקש, אשר התנקם בה ואף פיטר את אמה מהעבודה.

ד.         זכויותיה בעסק המשפחתי אמנם נרכשו תמורת סכום של כ-1,100,000 ₪ אותם קבלה מהמבקש, אך היא נותרה להתמודד עם חוב עצום למס הכנסה בסך של מעל 300,000 ₪.

ה.         הכנסת המבקש הוכפלה מאז שפוטרה מהחברה, והמשיבה נושאת לבדה בהוצאות עבור הטיפול הרגשי שניתן לקטינות, משקפיים, קופ"ח והסעות.

אלה הן בתמצית טענות המשיבה אשר הועלו לפני בית משפט קמא.