פס"ד בבקשת רשות ערעור בעניין קביעת משמורת זמנית

1. בפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט לענייני משפחה בקריות (כב' השופטת מאיה לוי) מיום 1.2.21, בתיק תמ"ש 13200-08-19 (להלן: "בית משפט קמא") במסגרתה דחתה את בקשת המבקשת לקביעת משמורת זמנית בשל שלושה טעמים עיקריים:

            הראשון, כי הבקשה הוגשה במסגרת תביעה לאכיפת הסכם פירוד ולא בתביעה למשמורת על הקטינים.

            השני, כי בהסכם הפירוד שבין הצדדים הוסכם על Joint Custody  היינו, משמורת משותפת ולא הורות משותפת כטענת המבקשת.

            השלישי, כי לא התקיימו נסיבות מיוחדות המצדיקות מתן משמורת זמנית בלעדית למבקשת.

            (להלן: "החלטת בית משפט קמא").

2. ברקע יצוין כי הצדדים הם בני זוג לשעבר, אשר נישאו זה לזה בשנת 2008 בנישואין אזרחיים בחו"ל והתגרשו (באמצעות שליח) בשנת 2017. הקטינים א', יליד 2009 ו-ד', ילידת 2011, הינם ילדיהם המשותפים. המשיב חתם לטובת המבקשת על ייפוי כוח נוטריוני, במסגרתו ייפה את כוחה של המבקשת לפעול כאפוטרופוס יחיד על הקטינים וכן נתן את הסכמתו למגורי הקבע של הקטינים בישראל. מתחילת שנת 2015, מתגוררים הקטינים והמבקשת בישראל ואילו המשיב ממשיך להתגורר בחו"ל.

3. הצדדים חתמו על הסכם פירוד בשנת 2016, המסדיר את ענייני הקטינים: מזונותיהם, מקום מגוריהם בישראל, זמני שהות ורכישת חלקה של האישה בבית בחו"ל על ידי האיש.

4. ביום 6.8.19 הגישה המבקשת תביעה לאכיפת הסכם פירוד, במסגרתה טענה כי למשיב חוב עבר למזונות של כ-35,000 דולר וכן חוב בגין חלקו בתשלום ההוצאות החריגות. דיון בתביעה זאת טרם התקיים בשל כך שבית המשפט קמא קיבל את בקשת המשיב שלא להגיע ארצה בשל מגבלות הקורונה והצורך בשהייה בבידוד. טרם נקבע מועד חדש.

            יצוין כי, כנגד אביו של המשיב, הגישה המבקשת תביעת מזונות אשר נדחתה על הסף על ידי בית משפט קמא, וערעור על כך תלוי ועומד בפני בית משפט.

5. לטענת המבקשת, שגה בית משפט קמא עת דחה את בקשתה וחייב אותה בהוצאות בסך של 2,500 ₪ לטובת המשיב. לטענתה, תוצאה זו אינה מתיישבת עם תוכנו של הסכם הפירוד ועם המציאות בשטח, לפיה המשיב מתגורר מחוץ לישראל, בעוד שהמבקשת והקטינים מתגוררים לבדם בארץ מאז ינואר 2015 והקשר הפיזי היחד שהתקיים בין המשיב לבין הקטינים, היה למשך שבוע ימים בקיץ 2019. עוד טענה המבקשת, כי המונח Joint Custody המופיע בהסכם הפירוד, אין משמעותו "משמורת משותפת", אלא "אפוטרופסות משותפת".

6. עוד טענה המבקשת, כי היה על בית משפט קמא לדון בבקשה למשמורת זמנית גם בהליך זה, שכן בכתב התביעה קיימת התייחסות גם לסוגיית הקטינים והחזקתם. הסעד המבוקש בכתב התביעה, הינו אכיפת הסכם הפירוד באופן כללי ומשכך, גלומה בו גם סוגיית המשמורת.