פס"ד בבקשת רשות ערעור בנושא אי חיוב בריבית פיגורים

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בהמ"ש לענייני משפחה מיום 5.11.18 (כב' השופט יהורם שקד), שקיבל באופן חלקי את ערעור המשיב על החלטת כב' רשמת ההוצאה לפועל ושינה חלק מההוראות הנוגעות לריבית שעל המשיב לשלם למבקשת, בגין חיובים כספיים שנפסקו לחובתו.

א.         רקע עובדתי

1. הצדדים הגישו תביעות הדדיות בבהמ"ש קמא ובמסגרת ההליכים המשפטיים, הוגשו חוות דעת מטעם שני מומחים. רו"ח הגיש חוות דעת מיום 12.5.14 באשר לאופן איזון הזכויות הכלכליות של הצדדים וביום 22.10.15, הוגש על ידו, עדכון לחוות הדעת (להלן: "חו"ד רו"ח"). כמו כן, הוגשה חוות דעת שמאית מיום 7.7.14, ביחס לנכסי מקרקעין (להלן: "חו"ד השמאי").

2. ביום 15.6.15 ניתן פס"ד של בהמ"ש קמא בתביעה הרכושית, אשר הסתמך בין היתר על חוות הדעת (להלן: "פסה"ד הרכושי").

3. בעקבות פסה"ד הרכושי, חתם בהמ"ש קמא על שתי פסיקתאות: ביום 21.2.16 נחתמה הפסיקתא הראשונה, שבה נקבע כי בהתאם לחו"ד רו"ח, על המשיב להעביר למבקשת סכום כסף לצורך איזון כלל הזכויות הנזילות של הצדדים. כמו כן, ביום 15.3.16 נחתמה הפסיקתא השנייה, שבה נקבע כי על המשיב להעביר למבקשת סכום כסף בהתאם לחו"ד השמאי לצורך איזון זכויות במקרקעין, "כשסכום זה צמוד למדד ונושא ריבית מיום 7.7.14 ועד למועד פירעונו בפועל".

4. לאחר מתן הפסיקתאות, התקיים דיון בלשכת ההוצאה לפועל בכל הנוגע לשאלה, האם יש להוסיף ריבית והצמדה על התשלום שעל המשיב לשלם על פי הפסיקתא הראשונה ואם כן מאימתי ובאיזה שיעור. כמו כן, נדונה השאלה איזו ריבית על המשיב לשלם, בהתאם לפסיקתא השנייה.

5. ביום 8.4.18 ניתנה החלטת כב' רשמת ההוצאה לפועל אקוקה לורן (להלן: "ההחלטה"). בהחלטה נקבע, כי ביחס לחיוב שנקבע בפסיקתא הראשונה, מועד תחילת חיוב המשיב בריבית פיגורים הוא מיום מתן חו"ד רו"ח, דהיינו מיום 12.5.14 ולא ממועד חתימת הפסיקתא. ביחס למועד החיוב בריבית פיגורים בגין החיוב שנקבע בפסיקתא השנייה, נקבע כי תחילת החיוב בריבית פיגורים, הוא מיום חתימת הפסיקתא.

6. המשיב הגיש ערעור על ההחלטה. בערעור נטען, כי יש לקבוע את מועד החיוב בריבית פיגורים ביחס לחיוב בפסיקתא הראשונה מיום חתימתה וביחס לפסיקתא השנייה, יש לחייבו רק בריבית ולא בריבית פיגורים. זאת, מאחר שהמבקשת מנעה את מכירת המקרקעין וקבלת התמורה ולפיכך אין "להענישו" בתשלום ריבית פיגורים, שעה שהוא לא אשם בעיכוב התשלום.

7. המבקשת טענה בבהמ"ש קמא, כי לא נפלה כל טעות בהחלטה, מאחר שחובו של המשיב כלפיה התגבש במועד מתן חוות הדעת של המומחים וממועד זה היה על המשיב לשלם ריבית פיגורים.