פס"ד בבקשת עו"ס לחוק הסעד להורות על השמתו של אדם במסגרת חוץ ביתית

בקשת עו"ס לחוק הסעד להורות על השמתו של מר ע'  במסגרת חוץ ביתית- XXX.

ע' אובחן כמתפקד ברמת מוגבלות שכלית התפתחותית קלה ואוטיזם. 

משיבה 1 מונתה אך לאחרונה  כאפוטרופא של קבע לענייניו האישיים, הרפואיים והרכושיים של ע' בצו מינוי מיום 10.2.21 בא"פ 68025-10-18.  

בהחלטתי אתמול הוריתי לעו"ס בין היתר להבהיר מדוע יש להידרש להליך שלפני (שהוכתר בנט המשפט כהליך על פי הוראות חוק החוסים), חלף נקיטה בהליכים – גם דחופים במידת הצורך – לפי חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב-1962 (להלן: "חוק הכשרות").

כפי שהובהר בהחלטתי דלעיל, משמונה לאדם אפוטרופוס, דרך המלך להידרש למתן סעדים בעניינו הינה על פי חוק הכשרות, שבמסגרתו ניתן להידרש גם לסעדים דחופים  הנוגעים למקום שהותו של אדם ; זאת בראייה צופה פני עתיד וגם אם נדרש הדבר בקבועי זמן קצרים. בהליכים שכאלה קיימת אף מעורבות מפקחת של  ב"כ היועמ"ש, שככל שנדרש (גם בהתאם לפניית גורמי הרווחה) מוסמך לנקוט בהליך יזום במקרים המתאימים.

אבהיר כבר עתה, שמצאתי כי אין להיעתר לבקשה בעניינו של ע' בגדריו של הליך קיצון לפי חוק הסעד (טיפול באנשים עם מוגבלות שכלית התפתחותית), התשכ"ט – 1969.

על אף החלטתי דלעיל, העו"ס גם בבקשתה זו לא הגישה תסקיר ערוך כדין ולא מצאתי בנימוקיה החוזרים של הבקשה טעם מבורר מדוע יש להעדיף בחינת עניינו של ע' באפיק שלפני על פני ההליך שהוא בבחינת דרך המלך בענייננו.

יכול והבקשה כפי שהוגשה אף מעקרת דה-פקטו מתוכן את תפקידה וגדרי אחריותה של האפוטרופא.

שכן גם אם על פני הדברים בקשת העו"ס הוגשה בהסכמת האפוטרופא ואביו של ע', כפי שהבהרתי בהחלטתי הקודמת, אין בכך לאפשר נקיטה בהליך קיצון מקום שיש דרך מידתית יותר לברר את האפשרות למתן הסעד המבוקש גם בדחיפות הנדרשת, במידת הצורך.

רוח התיקון לחוק הכשרות (תיקון מס' 18)  הדגישה את מעמדו של אדם שמבוקש למנות לו אפוטרופוס, את אחריותו של האפוטרופוס כלפיו, כמו גם את זכותו של האדם שמונה לו אפוטרופוס להשתתף בהליך בעניינו – כפי יכולתו וצרכיו.