פס"ד בבקשה למינוי אפוטרופוס

בפניי בקשת בתה של אשל"א, בתמיכתו של אחד מילדיה של האשל"א, להתמנות כאפוטרופא לה.

דומה שאין עורר, כך פתחתי את הדיון ולו לאור הנתק הקיים בין המבקשת לבין אביה ולבין האשל"א, כי לא יהא זה מן הראוי למנות את המבקשת כאפוטרופוס ועם התפתחותו של התיק מבינה זאת אף המבקשת.

למעשה, כפי שאומרת המבקשת במי מכתבי טענותיה, כי עניינה המרכזי הוא בפיקוח על אמה ובדאגה לטובתה גם אם לא היא זו שתהא האפוטרופא – להפך – אולי מינוי אפוטרופוס יאפשר חידוש קשר בין הבת לבין אמה וימנע מאביה של המבקשת להשתלט על השיח ועל חייה של האשל"א.

בשלב זה קיים מינוי זמני ל"שי שירותי אפוטרופוס", המשמשת כאפוטרופא לגופה ולרכושה של האשל"א.

בעלה של האשל"א ואחד מילדיה מסבירים לי כי חפצים הם בביטול המינוי כך שתוכל האשל"א לחיות את חייה ככל האדם.

התרשמותי מהתנהגותה של האשל"א באולמי כי הינה מתקשה להתנהג בהתאם לסיטואציה ומתקשה להבין את הסיטואציה.

אלא שאינני זקוק להתרשמותי שלי, שהרי מונח לפניי תסקיר מיום 29.08.2019, הסוקר את מצבה הרפואי של האשל"א ובכלל זאת סכיזופרניה, סוכרת, דמנציה, הסרת גידול ממאיר וכי היא נמצאה בשעתו על-ידי עובדת הרווחה כמוזנחת וללא שיניים.

די ברקע הרפואי הדמנטי והסכיזופרני כדי להצדיק מינוי אפוטרופוס.

כאשר אומר הבן כי לדעתו אמו נבונה ממנו ואף ממני קל לי להבין את השקפתו, שהרי אדם קרוב לשארי בשרו, אוהב ומכבד אותם.

אלא שלהתרשמותי הבלתי אמצעית, מי שיאמר כי אין מדובר בחסרת ישע שאינה מסוגלת להסתדר עם סביבתה, ייחשב כמי ש"עוצם עיניו" בחוזקה לנוכח המציאות.