פס"ד בבקשה להוכחת מוות ומתן צו ירושה

1.עניינו של פסק דין זה הכרעה בשני הליכים: בקשה להוכחת מותו של המנוח XXXXX (להלן: "המנוח") ובקשה למתן צו ירושה אחר עזבונו של המנוח. הבקשות הוגשו לרשם לענייני ירושה ונוכח עמדת ב"כ היועמ"ש במשרד האפוטרופוס הכללי (להלן: "האפ"כ"), הבקשות הועברו לבית המשפט על ידי הרשם לענייני ירושה (ר' החלטה מיום 30.12.21). לבקשת האפ"כ, האפוטרופוס על נכסי נפקדים צורף כצד להליכים (להלן: "האנ"ן") (ר' החלטה מיום 15.2.22; ר' עמדת האפ"כ מיום 14.12.21). האפ"כ והאנ"ן יקראו להלן גם "המשיבים".

2.יצוין שקודם להגשת ההליכים שבכותרת, התנהלו לפני הליכים דומים אשר נפתחו על ידי המבקש בשנת 2017 ונסגרו מחמת חוסר מעש (ר' ת"ע 15004-05-17 ות"ע 37333-05-17) (להלן: "ההליכים הקודמים").

א.טענות הצדדים בתמצית

3.על פי הנטען בבקשה להוכחת מוות, המנוח התגורר בכפר XXXX ונפטר שם לפני קום המדינה, בשנת 1947. לדברי המבקש, בנסיבות אלה לא ניתן לאתר ו/או לקבל תעודת פטירה של המנוח ממשרד הפנים ולכן צורפו לבקשה שני תצהירים של עדות שכנטען הכירו את המנוח ולטענת המבקש ניתן ללמוד מהם אודות מקום פטירתו של המנוח, מקום קבורתו שנת הפטירה ופרטים נוספים בנוגע להלווייתו. הבקשה נתמכה גם בתצהיר המבקש והמבקש עתר להצהיר שהמנוח נפטר בישראל לפני קום המדינה.

4.במסגרת הבקשה למתן ירושה אחר המנוח, בית המשפט התבקש לקבוע כי XXXXXX ז"ל שהלך לעולמו ביום XXXXX ונשא בחייו ת.ז.XXXXX וXXXXX ז"ל שהלכה לעולמה ביום XXXX ונשאה בחייה ת.ז.XXXXX, הם יורשיו של המנוח.

5.מטעם האנ"ן הוגשה תגובה ובה הובעה התנגדות לבקשה להוכחת המוות וכפועל יוצא גם לצו הירושה שהתבקש. לטענת האנ"ן דין הבקשה להידחות על הסף מפאת התיישנות, שכן לטענת המבקש המנוח נפטר בשנת 1947, לפני למעלה מ- 70 שנה, כך שהתביעה התיישנה או לכל הפחות השיהוי הניכר בהגשתה גרם לאנ"ן לנזק ראייתי כבד.

6.על פי הנטען בעמדת האנ"ן, המבקש לא עמד בדרישות חוק הירושה תשכ"ה – 1965 (להלן: "חוק הירושה") ותקנות הירושה, תשנ"ח – 1998 (להלן: "תקנות הירושה") ולא הוכיח ברמת ההוכחה הנדרשת את טענותיו, שעה שלא צורפה מטעמו כל ראיה להוכחת מועד ומקום פטירתו של המנוח, המוריש הנטען. כן טען האנ"ן שהמבקש גם לא הראה שבוצע מטעמו ניסיון כדי לאתר את המידע המבוקש ולפיכך חזקה שלא נעשה ניסיון כזה. לטענת האנ"ן, התצהירים שצורפו מטעם המבקש דלים במידע ואין בכוחם להוכיח את הבקשה ומכל מקום עמד על זכותו לחקור את נותני התצהירים.

7.האנ"ן הוסיף וטען כי אף אם תתקבל הבקשה, הרי שנוכח מקום מושבו הנטען של המנוח ו/או מקום מושבם של יורשיו, יתכן שעניין לנו בנכסי נפקד המוקנים לאנ"ן והאנ"ן שומר על טענותיו בעניין זה, אשר תפורטנה, במידת הצורך בפני הערכאה המוסמכת לדון בנושא הנפקדות. כן עתר האנ"ן להורות למבקש לפרט את נכסי העיזבון וככל שמדובר בנכסי מקרקעין, התבקש להורות למבקש לציין מספרי גוש וחלקה של הנכסים הנטענים על מנת שאנ"ן יוכל להשלים בדיקותיו ולגבש עמדתו.

8.בתגובה המשלימה שהוגשה טען המבקש כי בקשות מסוג זה אינן כלולות בבקשות שניתן לדחותן בשל התיישנות, מאחר שאין כל מגבלת זמן בהגשת בקשה למתן צו ירושה. לטענת המבקש הדרך היחידה להגיש בקשה למתן צו ירושה בנוגע לעיזבון אדם שנפטר לפני קום המדינה, הינה הדרך בה נקט המבקש שכן לא היה באפשרותו לצרף תעודת פטירה מאחר והמנוח נפטר לפני שנת 1948 ובאותה תקופה לא היתה כל אפשרות להנפיק תעודת פטירה.