פס"ד בבקשה לביטול החלטה של ועדת המאויימים לביטול היתרי שהייה

מבוא ורקע עובדתי

1. לפניי עתירה מנהלית בה מבוקש להורות על בטלות החלטתה של המשיבה 1 (להלן: "ועדת המאויימים" או "הוועדה") מיום 5.2.2019, במסגרתה נדחתה בקשת העותרים לקבלת היתרי שהייה במדינת ישראל או רישיונות ישיבה זמניים מסוג אחר, אשר יאפשרו להם לשהות ולעבוד בישראל כדין.

2. העותרים כולם הם בני משפחה אחת, במקור תושבי הרשות הפלסטינית. העותר 1 (להלן: "העותר") הוא אב המשפחה והעותרת 2 (להלן: "העותרת") היא אשתו. העותר 3 ... והעותר 4 ... הם בניהם הבגירים של העותר ואשתו, והעותרות 5 ו-6 הן בנותיהם הקטינות (להלן: "הקטינות"). העותרים מציינים שבנם הבכור של בני הזוג, ..., שם קץ לחייו בחודש דצמבר 2015 והותיר אחריו בת זוג ושני ילדים, כולם אזרחי ישראל. ילדיו של ... נמצאים בקשר רציף עם משפחת העותרים, בפרט עם העותר 3, המהווה עבורם מעין תחליף אב.

3. העותר שוהה בישראל משנת 1995. יתר בני המשפחה שוהים בארץ משנת 2002.

4. החל מחודש אוקטובר 2002 הונפקו לעותר, באופן לא רציף, היתרי שהייה זמניים בישראל, למשך שלושה או שישה חודשים בכל פעם. בנוסף, העותר פנה מספר פעמים אל הרשויות בישראל, לרבות אל ראש הממשלה, שר הפנים והשר לביטחון פנים, לשם הסדרת מעמדו ומעמד משפחתו בארץ.

5. בחודש נובמבר 2007 פנה העותר לקצין המאויימים במנהלת התיאום והקישור (להלן: "מת"ק") ב .... במסגרת הפנייה טען העותר כי נשקפת סכנה לחייו בשטחי הרשות הפלסטינית על רקע שיתוף פעולה עם גורמי הביטחון הישראליים.

6. ביום 18.2.2008 החליטה הוועדה ליתן לעותר בלבד היתר שהייה מתחדש לשלושה חודשים (להלן: "ההחלטה הראשונה"), בעקבות הערכת גורמי הביטחון באותה התקופה כי עלולה להישקף סכנה לחייו. בין היתר צוין כי "מדינת ישראל תהיה רשאית לבטל את ההיתר שיינתן לנ"ל או לסרב לחדשו על פי שיקול דעתה הבלעדי, ובין היתר בהתאם לנסיבות הביטחוניות ו/או המדיניות ואו נסיבות אחרות".

7. ביום 26.12.2010 דחתה הוועדה את בקשת העותרים 6-2 לקבלת היתרי שהייה מן הטעם שלפי הערכת הסיכון העדכנית דאז, שהתקבלה על סמך התשתית העובדתית שהוצגה בפני הוועדה, לא נשקפת סכנה לחייהם בשל חשדות לשיתוף פעולה עם גורמים ישראליים וכי לא קיימת אינדיקציה למאויימות בעניינם (להלן: "ההחלטה השנייה").

8. לאחר כארבע שנים, ביום 13.7.2014, פנה ב"כ העותרים בבקשה לעיון מחדש בהחלטת הוועדה השנייה ולהנפקת היתרי שהייה זמניים לעותרים. לפי הוועדה, התקיים בה דיון בחודש ספטמבר 2014, אשר לא תועד בשל תקלה טכנית, בו הוחלט לדחות את בקשת העותרים 6-2 ולאשר רק את בקשת העותר. כך או כך, בהחלטת הוועדה העוקבת מיום 7.1.2015, הוחלט כי "לנוכח כלל הנסיבות, לרבות האחריות לילדה הקטנה", יינתן היתר שהייה לעותר, לאשתו העותרת 2, ולבתו הקטינה – העותרת 6 (להלן: "ההחלטה השלישית"). ההיתר ניתן לשנה אחת אשר במהלכה ייעשה בירור יסודי של מצבם. באותו היום, דחתה הוועדה את בקשת העותרים 3 ו – 4, זאת משום שמתוך המידע אשר היה מצוי ברשותה לא נשקפה להם סכנת חיים בשל חשדות לשיתוף פעולה עם גורמי הביטחון של ישראל או אינדיקציה עדכנית למאויימות. כמו כן צוין שלעותרים 3 ו- 4 מעורבות כבדה בפלילים, והם מהווים סכנה לשלום הציבור בישראל (להלן: "ההחלטה הרביעית").