פס"ד בבקשה לאישור הסכם בין יורשים בשל העובדה שאחת מן הצדדים היא קטינה

(בכל התיקים שבכותרת)

לפניי בקשות לאשר הסכם בין יורשים גם עסקת מכירה הנוגעת לשני נכסי מקרקעין.

ברגיל כנראה לא היה הדבר בא לפתחו של ביהמ"ש כלל, אלא שמרגע שאחת היורשות היא קטינה לא ניתן להתחייב בשמה לשום עסקה מהותית בלא אישורו של ביהמ"ש.

צריך להבין שבדיקתו של ביהמ"ש אם לאשר עסקה עבור קטין אם לאו נוגעת אך ורק בנוגע לשאלתו הרחבה של הקטין, אם תרצה ולדוגמא – יאשר ביהמ"ש בקלות הפיכת חלק מנכס מקרקעין לסכומים נזילים שקל יהא למסרם לידי קטין בעתיד, הוא לא יאשר ויתור של קטין על זכויותיו או הכבדה על זכויותיו וכן הלאה.

צריך לזכור ולהבין שקטין, כמו מי שאנו רואים בו חסר ישע אחר או לא כשיר לחובות וזכויות משפטיות "מנוהל" רכושית ע"י אפוטרופסו.

החוק הישראלי, לאמור חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, הופך אם לא בוטלו הדברים ע"י בית המשפט את הוריו של הקטין לאפוטרופסיו גם לעניין רכוש, ואם הלך מי מהוריו של הקטין לבית עולמו או הפך פסול דין, ניתנת האפוטרופסות הבלעדית להורה הנותר.

אם תרצה, תראה במינוי שכזה הניתן אוטומטית מכוח החוק, בבחינת תפיסה של הדין הישראלי בדבר זכויות ההורה לעניין רכושו של קטין.

אפוטרופסותו של הורה בקטין אינה כדין אפוטרופוס שאינו הורה, במובן זה שהורה אינו חב דיווח ואינו נתון לפיקוחה של מחלקת הפיקוח באפוטרופוס הכללי. במובן זה האפוטרופוס הכללי לא נושא באחריות בשל אי בדיקה, הורה יכול תיאורטית להיתבע ע"י קטין, אלא שחובותיו של ההורה מתמצות בהוראת חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות – לאמור, החובה לנהוג כדרך שהורה מסור היה נוהג.

כל עוד לא מבקש הורה להפוך רכוש של קטין או המגיע לקטין לשלו והוא מתכוון לייחד את הרכוש לקטין – אין בית המשפט צריך לגלות מעורבות קפדנית ומדקדקת, בוודאי לא לחשוד בהורה מראש כי ינהג הוא שלא כדין.

הבה נאמר אמת פשוטה – רוב ההורים נוהגים כחוק ואין טעם להפוך אותם לחשודים בכוח או לצמצם מזכויותיהם בשל מה שכינתה באת כוח היועמ"ש בשם "תחושות".