פניני ואח' נ' כהן ואח'

פסק דין

סכסוך בין שוכרים למשכיר דירה שהוליד תביעה ותביעה שכנגד. התובעים הם השוכרים. הנתבע 2 הוא המשכיר והנתבע 1 הינו אביו של המשכיר אשר הוסמך לחתום כמיופה כח מטעמו על חוזה השכירות.

הצדדים הסמיכוני ליתן בתביעה ובתביעה שכנגד פסק דין על דרך הפשרה, לפי סעיף 79א. לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: "חוק בתי המשפט"), וזאת לאחר שהוסבר לצדדים על ידי בית המשפט כי פסק דין על דרך הפשרה אינו מנומק, ועל כן סיכויי הערעור עליו נמוכים.

רקע והשתלשלות ההליכים בתביעות שלפניי:

ביום 6.7.11 נחתם בין הצדדים (הנתבע 1 הצהיר בפני התובעים ועל גבי החוזה שהוא פועל מכח ייפוי כח שקיבל מהנתבע 2) חוזה שכירות, לפיו שכרו התובעים מהנתבעים דירת מגורים מרוהטת ברח' כצנלסון 10 בקרית מוצקין (להלן: "הדירה"), לתקופה של שנה (להלן: "שנת השכירות הראשונה") עם אופציה לשנה נוספת, בעבור תשלום דמי שכירות בסך של 2,800 ₪ לחודש, אשר ישולמו במזומן מדי חודש בחודשו (להלן: "החוזה").

סעיף ד' לחוזה קובע כי "במקרה שהשוכר יעזוב את הדירה באמצע זמן השכירות מבלי לקבל הסכמה בכתב מאת המשכיר עליו לשלם את דמי השכירות בעד כל זמן תקופת החוזה כאילו השתמש בדירה בפועל".

סעיף ה' לחוזה קובע כי:

"במשך זמן החוזה מתחייב השוכר לתקן את הדברים שהסב בהם נזק ע"י שמוש גרוע ומופרז ואי זהירות כגון: זכוכית, צנורות מים ושופכין, מפתחות הדלתות, אינסטלציה סניטרית וחשמלית ולשמור על נקיון הדירה והמדרגות וכו', ובסוף תקופת החוזה מתחייב השוכר בזה להפריע את כל זכויותיו על הבית המושכר לו ולמסור למשכיר את הדירה במצב טוב כמו בעת קבלו את הדירה".

סעיף ו' לחוזה קובע כי "בסוף זמן השכירות מתחייב השוכר לפנות את המקומות השכורים על ידו ולמסור את המפתחות למשכיר, ואם לא יפנה לזמן הקבוע ישלם בסך -.300 שקל מחיר השכירות העתידה בעד כל יום של איחור, מלבד מה שצריך לשלם למשכיר תמורת הנזקים שגרם ע"י איחור פינוי הדירה".

בסיום החוזה, תחת הכותרת "הערות", נרשם בכתב יד כי "תיקונים של בלאי אינסטלציה חשמל דוד שמש, בוילר מזגן, מכונת כביסה המשכיר מתחייב לתקן את כל הכתוב לעיל".

האופציה בחוזה מומשה, וביום 7.6.12 חתמו הצדדים על חוזה שכירות נוסף (להלן: "החוזה השני"), שבו הוסכם כי הדירה תושכר לתקופה של שנה, החל מיום 5.7.12 ועד ליום 5.7.13 (להלן: "שנת השכירות השנייה"), בעבור דמי שכירות שנתיים בסך של 32,000 ₪, כאשר שכר הדירה ישולם במזומן, "1/2 שנה מראש. והחצי השני תוך סוף אוגוסט".

בסיום החוזה השני, תחת הכותרת "הערות", נרשם בכתב יד כי "תיקונים של בלאי, אינסטלציה, חשמל, סניטריים, דוד שמש ובוילר מזגן מכונת כביסה. המשכיר מתחייב לתקן את כל הכתוב לעיל".

ביום 11.10.12 הגישו התובעים תביעה כנגד הנתבע 1 בלבד (להלן: "הנתבע") ע"ס של 15,833 ₪, שבה טענו כי על אף ששילמו לנתבע דמי שכירות בהתאם להתחייבותם החוזית, תיקן הנתבע בשנת השכירות הראשונה ליקויים ובעיות תחזוקה שנתגלו בדירה "בכדי לצאת ידי חובה וכמי שכפאו השד", כאשר הליקויים תוקנו רק לאחר זמן ממושך או שטופלו שלא לשביעות רצונם של התובעים. לטענת התובעים, חתמו על החוזה השני חרף מצבה של הדירה, הואיל והנתבע התחייב כי יתקן את כל הדרוש תיקון ונתן לתובעים "הנחה בשכר הדירה" כנגד תשלום דמי השכירות מראש, ולאור גילם ומצבה הבריאותי של התובעת שהקשו על התובעים לעבור דירה "מהיום למחר". עם זאת, נטען כי לאחר שקיבל הנתבע את מלוא דמי השכירות בעבור שנת השכירות השנייה, נמנע הנתבע מלקיים את התחייבויותיו החוזיות במלואן ולפעול לתיקון הליקויים ובעיות התחזוקה ולהחלפת ריהוט וציוד פגום בדירה, לא ענה לפניות התובעים בכתב ובטלפון, וכאשר ענה לשיחות התובעים הציע להם לעזוב את הדירה, ובפעמים אחרות איים על התובעים.

התובעים פירטו את הליקויים שתיקנו על חשבונם כאשר הנתבע מסרב להשיב להם כספם (מזגן, מכונת כביסה ומקרר), ומנו את הליקויים שהיו עדיין קיימים בדירה בעת הגשת התביעה: שירותים לא תקינים, סתימות בביוב, טיח מתקלף, ציפויי פנלים מתקלפים, מקרר קטן מהנדרש המלא בקרח, ארונות מטבח מרקיבים, נזילות מים, כסאות מתפרקים, מתלי כביסה קרועים. לפיכך, עתרו התובעים בתביעתם לפיצוי בסך של 15,833 ₪ בגין ההוצאות שנגרמו להם בשל תיקון הליקויים בדירה שמנעו שימוש ראוי בדירה ובין נזק לא ממוני.

ביום 6.2.2013 הגישו התובעים בקשה לתיקון התובענה שבסעיף 3 שלה הודיעו כי יפנו את המושכר בראשית חודש מרץ 2013.

ביום 7.3.13 הגישו התובעים כתב תביעה מתוקן בו הוסף הנתבע 2, בעלי הדירה, ותוקן סכום התביעה לסך של 30,833 ₪ בגין נזקי התובעים עד לפינוי הדירה עקב מצבה הלקוי ביום 15.3.13 [בנוסף להוצאות שנטענו בתביעה המקורית, נתבעו תשלומי חובה בסך של כ- 1,500 ₪; הוצאות חוות דעת הנדסית – 1,270 ₪; נזק לא ממוני; והחזר דמי השכירות ששילמו מראש עד ליום 6.7.13 - 10,600 (= 2,650 ₪ X 4 חודשים)]. התובעים אף טענו כי פרסמו מודעה באינטרנט להשכרת הדירה על מנת למצוא שוכר חלופי. בכתב התביעה המתוקן צויין כי במסגרתו נתבעים הנזקים הנוספים שנגרמו מאז הגשת התביעה המקורית ועד לפינוי המאולץ של הדירה ביום 15.3.13 בשל מחדלי התובעים.

הנתבע 1 בכתב ההגנה המקורי שהוגש ביום 30.10.12 כפר בנזקים שנטענו על ידי התובעים, וטען כי הוזעק על ידי התובעים לדירה עשרות פעמים לצורך ביצוע תיקונים בדירה, והוא שילם על ביצוע התיקונים מכיסו, כשהוא מגדיל לעשות ומספק לתובעים ציוד ומכשירי חשמל שלא היה מחויב לספק לפי החוזה. לטענת הנתבע 1, הדירה ראויה ושמישה למגורים.

בכתב ההגנה המתוקן שהוגש ביום 24.3.2013 טען הנתבע 1 כי התובעים לא מסרו לו את מפתח הדירה והחזקה בה משום שלא נענה לדרישותיהם הכספיות, כאשר נכון למועד כתיבת כתב ההגנה המתוקן הדירה עדיין בשימוש בפועל של התובעים. לטענת הנתבע 1, התובעים אינם מאפשרים לו להראות הדירה לשוכרים פוטנציאליים, והוא ניסה לבוא בדברים עם התובעים בעל-פה ובכתב לצורך יישוב המחלוקת.

הנתבע 2 בכתב ההגנה מטעמו שהוגש ביום 30.4.13 טען כי עד ליום 29.4.13, לא החזירו התובעים את המפתח לדירה, והם מונעים מהנתבעים את השימוש בדירה ואת השכרתה לאחרים.

ביום 10.9.13 הגיש הנתבע 1 כנגד התובעים כתב תביעה שכנגד, בו טען כי התובעים נטשו את הדירה במועד בלתי ידוע תוך שהם מותירים אחריהם חובות לוועד הבית, חברת החשמל והרשות המקומית, ומבלי שהחזירו מפתח הדירה לנתבע. לטענת הנתבע, התובעים הותירו את הדירה במצב מחפיר, כשהיא מלוכלכת ומלאת זוהמה. נטען כי מאחר שהתובעים לא מסרו את מפתחות הדירה לנתבע, חרף פניותיו, לא עלה בידי הנתבע להראות הדירה לשוכרים פוטנציאליים ולהשכירה, כך שהדירה נותרה ריקה בחודשים יולי-אוגוסט 2013 עד שהושכרה ביום 1.9.13 לאחר שנכנס לדירה באמצעות בעל מקצוע והביא את הדירה למצב ראוי למגורים.