פניגשטיין ואח' נ' עיריית תל אביב

החלטה

רקע:

בפניי תביעת התובעות, נגד הנתבעת - עיריית ת"א - יפו, להשבת כספים בסך 540,828.74 ₪ ששילמו התובעות לנתבעת ביום 15.2.02 וזאת כ"כופר חנייה". לטענת התובעות, הן זכאיות להשבת התשלום האמור, לאחר שהעירייה לא הקימה חניון בחלוף עשר שנים, זאת בהתאם לתקנות התכנון והבניה (התקנת מקומות חניה), התשמ"ג – 1983.

עוד טוענות התובעות בכתב תביעתם כי ע"פ הוראת שר הפנים, באם העירייה אינה בונה חניון לטובת המשלמים בתוך 10 שנים, עליה להשיב לידיהם את כספי כופר החנייה ששילמו.

טענות הנתבעת לעניין ההתיישנות:

בבקשת הנתבעת לסילוק על הסף כעולה מפרוטוקול הדיון מיום 13.11.12 נטען כי יש לסלק את התביעה על הסף מחמת התיישנות, וזאת מאחר וממועד הוצאת היתר הבנייה חלפו למעלה מ-10 שנה.

לטענת הנתבעת, בענייננו מדובר בעילת תביעה כספית שעניינה השבת הסכום אותו שילמו התובעות לקרן החניה. עילת התביעה הכספית של התובעות קמה עם ביצוע התשלום לקרן החניה לנתבעת, קרי ביום 15.2.02, שבמהלכן לא הקימה העירייה חניון. הואיל וכך הרי שחלפו למעלה מ-7 שנים וכן אף חלפה תקופת ההתיישנות של 10 שנים, ממועד שנוצרה עילת התביעה ולפיכך התביעה התיישנה.

עוד טוענת הנתבעת כי טענת התובעות לעניין תרמית או הונאה כביכול, הופיעה לראשונה בסיכומי התובעות בלבד ולא בא זכרן בכתבי הטענות. בעניין זה טוענת הנתבעת כי התובעות הודו בכתב תביעתם כי המקור הנורמטיבי לגביית כספי קרן החניה הוא אך ורק תכנית ח'. משכך אין להחיל את הוראות תקנות החניה, שקובעות פרק זמן של 10 שנים להקמת החניון הציבורי.

לעניין כרטסת "חיוב אגרות נוספות" טוענת הנתבעת כי אין בה אמירה או כיתוב לעניין פרק הזמן של 10 שנים או יותר להשבת הכספים לתובעות. כל שיש בה הוא פירוט הכספים ששילמו התובעות בגין היתר הבנייה.

טענות התובעות לעניין ההתיישנות:

לטענות התובעות הן בכתב התביעה והן בכתב התשובה טענו התובעים מפורשות כי הנתבעת באמצעות גורמיה המוסמכים הטעו ורימו את התובעים וגרמו להם להאמין כי אחרי 10 שנים הם יקבלו את כספי כופר החנייה.

לטענת התובעות בהתאם לסעיף 7 לחוק ההתיישנות תרמית או הונאה כאמור מבטלת את ההתיישנות.

עוד טוענים התובעים כי עת נמסרו להם מסמכי העירייה לא נאמר להם דבר בעניין התיישנות התביעה.

עוד טוענים כי במהלך נובמבר 2005 נוהלו הליכים משפטיים אשר קטעו את מרוץ ההתיישנות. ההליכים שנדונו בוועדת הערר המחוזית נוהלו בעילות שונות המהוות את הבסיס לכתב התביעה ומשכך אין התיישנות על התביעה.

דיון והכרעה:

לאחר שעיינתי בסיכומי הצדדים לטענת ההתיישנות, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות.

משמדובר בתביעה כספית, הרי שסעיף 6 לחוק ההתיישנות התשי"ח – 1958 (להלן: החוק") קובע, כי:

"תקופת ההתיישנות מתחילה ביום בו נולדה עילת התובענה".

בהתאם להוראות סעיף 5 לחוק, תקופת ההתיישנות הינה שבע שנים כדלקמן:

"התקופה שבה מתיישנת תביעה שלא הוגשה עליה תובענה (להלן – תקופת ההתיישנות) היא – (1) בשאינו מקרקעין – שבע שנים;"