פניבילוב נ' כונס נכסים רשמי באר שבע והדרום ואח'

החלטה

בפני בקשת החייבת העותרת להכרזתה כפושטת רגל, זאת לאור הסתבכותה הכלכלית וחובות שנוצרו במסגרת עסק שפתחה והיה רשום על שמה, כאשר הנושה - האחים בוקובזה בע"מ מתנגד להכרזתה, וטוען כי החייבת נהגה בחוסר תום לב ומכאן אין מקום להיעתר לבקשתה.

רקע עובדתי בתמצית

1.ביום 19.8.10 ניתן צו כינוס לנכסי החייבת, על פי בקשתה, ועו"ד איל כהן מונה כמנהל מיוחד לנכסיה. עובר למועד הדיון שנקבע בבקשת החייבת להכריזה כפושטת רגל - הוגשה התנגדות מטעם הנושה – האחים בוקובזה בע"מ (להלן: "הנושה")

2.ממקרא חוות דעת המנהל המיוחד, ההתנגדות והתצהירים שהוגשו, הן על ידי החייבת והן מטעם הנושה עולות העובדות הבאות:

הנושה היא חברה העוסקת ביבוא ושיווק סיגריות, משקאות ומוצרי מזון. החייבת פתחה עוסק מורשה בשם "ממתקי תאיר" (להלן: "העסק"), אשר היה רשום על שמה. הנושה סיפקה סחורה לעסק, כאשר אספקת הסחורה בוצעה לבנה של החייבת, מר אילן פניבלוב; התשלום עבור הסחורה בוצע על ידי אילן, באמצעות שיקים של בני משפחתו.

במהלך השנים 2009-2010 החל העסק לצבור חובות כלפי הנושה, לאחר שחלק מן השיקים חזרו, כאשר לקראת סוף שנת 2009 עלה מספר השיקים החוזרים; ביום 17.3.10 החל העסק לפעול באמצעות תאגיד אחר בשם "סופר תאיר", בבעלות איתן פניבלוב, אף הוא בנה של החייבת; בחודש מאי 2010 לאחר שבוצע עיקול על המטלטלין שבסופר תאיר, הוצג בקופה הרושמת בעסק תאגיד חדש בשם "פינת תאיר", בבעלות חתנה של החייבת, מר יעקב איבגי.

4.לאור העובדה כי התנגדות הנושה הוגשה רק ביום הדיון, החליט בית המשפט לאפשר לחייבת שהות להגיב להתנגדות ולהגיש תצהיר הסתבכות, כאשר נקבע כי אף המנהל המיוחד יגיש השלמה לחוות דעתו. בהתאם להחלטה זו הוגש תצהיר הסתבכות של החייבת וחוות דעת משלימה של המנהל המיוחד, בה ציין כי לעמדתו למרות פגם בהתנהלות החייבת, אין בכך כדי למנוע הכרזתה כפושטת רגל, בנסיבות בהן רצתה לסייע לבנה.

5.לאחר הגשת התצהיר המשלים התקיים ביום 6.6.11 דיון נוסף בפני כב' השופטת נצר, בו נחקרה החייבת על תצהירה ובסופו ציין בית המשפט כי משלא הוגש תצהיר נגדי על ידי הנושה בהתייחס לטענה עובדתית מסוימת שהועלתה על ידי החייבת, על פני הדברים היה מקום לאמץ המלצות המנהל המיוחד, כאשר בסופו של יום אפשר בית המשפט לנושה להגיש תצהיר תשובה, תוך שציין כי על הנושה לשקול שוב עמדתו.

לאחר שהנושה הודיע כי הוא עומד על התנגדותו, וצירף את התצהירים מטעמו ומשהתיק הועבר לטיפולי, נערך דיון נוסף בפני בו נחקרו המצהירים מטעם הנושה על תצהיריהם, והצדדים השלימו טיעוניהם.

טעוני הצדדים בתמצית

6.לטענת הנושה, החייבת פעלה בחוסר תום לב, בכך שפתחה עסק במקום בנה, כאשר ידעה כי הוא מנוע מלעשות כן. החייבת המשיכה ופעלה בחוסר תום לב כאשר סייעה לכך שהוברחה סחורה לבני משפחתה על מנת להימנע מתשלום בגינה, באמצעות החלפת טכנית של הבעלות בעסק, בכל פעם תחת שם אחר מטעם אחד מבני משפחתה, בעוד שבאופן מהותי העסק לא השתנה, המשיך לתפקד באופן זהה, באותה כתובת. כתוצאה מכך, נשללת זכות הנושה לממש עיקולים אשר נעשו על מטלטלין של העסק, שכן לא ניתן להוציא המעוקלים לאחר שהעסק עבר כאמור לידי חתנה של החייבת. הודגש כי העסק ממשיך לפעול היום ולגלגל כספים מחד, ומאידך נמנעת זכותם של הנושים לקבל כספם, כל זאת כאשר החייבת מבקשת לחסות תחת הגנת בית המשפט של פשיטת הרגל. בעניין זה נטען כי התנהגות זו מהווה תרמית וחוסר תום לב משמעותי, שיש לקבוע כי יש בו כדי לשלול מן החייבת הזכות לקבל את הגנת בית המשפט כאמור.

7.החייבת מנגד טוענת כי פעלה בתום לב ולא ניסתה להונות איש. היא אמנם פתחה את העסק על שמה, אך הדבר נעשה באופן פורמאלי בלבד, כאשר בפועל בנה אילן הוא שניהל את העסק, התקשר מול הספקים, הזמין סחורה מן הנושה והיה אחראי על התשלומים. החייבת הדגישה כי כל רצונה היה לסייע לבנה לעבוד ולתמוך בעצמו ולמנוע ממנו להידרדר לסמים, מאחר שלא יכול היה לפתוח עסק על שמו עקב חובות קודמים שהיו לו. היא הדגישה כי היא עצמה לא עבדה בעסק, אלא הועסקה אותה עת כקופאית בשופרסל, כאשר את הסכום הראשוני שהיה דרוש לשם פתיחת העסק קיבל בנה אילן מסבתו. החייבת טוענת עוד כי הבן הסתבך בעקבות טעות עסקית, לאחר מכן התדרדר מצבו האישי, הוא התגרש מאשתו והתמכר לסמים ואלכוהול וכתוצאה מכך גנב שיקים מבני משפחתו כדי לשלם לספקים. בעל החנות בו פעל העסק לקח את החנות לאחר שלא קיבל דמי שכירות ובשלב זה שכר ממנו חתנה את המקום והוא מנהל שם עסק משל עצמו, אשר כלל אינו קשור אליה.

8.המנהל המיוחד ציין כי עמדתו לאחר חקירת החייבת ובנה, היא כי ניתן להכריז על החייבת כפושטת רגל, לאחר שקיבל את עמדתה כי לא הייתה פעילה בעסק, לא הבריחה נכסים ולא ניסתה להונות את הנושה. המנהל המיוחד ציין כי אמנם ניתן לומר כי נפל פגם בהתנהגות החייבת, אשר הניחה לבנה לפתוח עסק על שמה למרות שידעה כי הוא מנוע מלעשות כן, אך פגם זה אינו עולה כדי חוסר תום לב המונע מן החייבת להימצא בהליך פשיטת רגל. עם זאת, צוין כי לאור העובדה שהחייבת צברה חוב פיגורים בסך 1,400 ₪, הרי יש להתנות הכרזתה בתשלום החוב.

9.ב"כ הכונ"ר הודיעה בדיון כי היא מצטרפת לעמדת המנהל המיוחד, כאשר הטעימה כי חקירותיהם של המצהירים מטעם הנושה מחזקים את מסקנת המנהל המיוחד, כי החייבת לא הייתה מעורבת בעסק ולא היתה לה כוונה לרמות מישהו במעשיה. גם היא מצאה טעם לפגם בכך שהחייבת פתחה עסק על שמה עבור בנה, אך לטעמה אין בכך חוסר תום לב המצדיק להימנע מהכרזתה.

יוער כי הצדדים למעשה אינם חלוקים על מרבית העובדות כאשר עיקר המחלוקת הוא בשאלה האם יש לראות בפעולותיה של החייבת משום חוסר תום לב המצדיק מניעת ההגנה הניתנת בהליך פשיטת הרגל – אם לאו.

דיון

10.השאלה העומדת בפני להכרעה הינה האם בנסיבות המקרה דכאן כפי שהובאו בפני בית המשפט, יש מקום לאפשר הכרזתה של החייבת כפושטת רגל, או האם כעמדת הנושה, התנהלותה בפתיחת העסק על שמה, תוך המשך מעורבותה בעסק הינה למעשה תרמית, העולה כדי חוסר תום לב המונע הכרזתה כפושטת רגל .

11.להליך פשיטת הרגל שתי תכליות עיקריות: האחת, להביא לכינוס נכסי החייב ולחלקם בין נושיו בצורה שוויונית, מהירה, יעילה וזולה; השניה, ליתן לחייב אשר נקלע למצב בו אינו יכול לשלם עוד את חובותיו לפתוח דף חדש ולקבל הפטר מן החובות (ראה למשל ע"פ 6021/06 דגנית פיגון נ' כונס הנכסים הרשמי, לא פורסם, מיום 9.8.09, וכן ש. לוין וא. גרוניס, פשיטת רגל - מהדורה שלישית, עמ' 24).

בענייננו יש לפנות לאמור בסעיף 18 ה(א)(2) לפקודת פשיטת הרגל, אשר קובע כדלקמן: