פנחס ואח' נ' עירית חיפה ואח'

פסק דין

ב"כ הצדדים הסמיכו את ביהמ"ש לייתן פסק דין על דרך הפשרה בהתאם לסעיף 79א' לחוק בתי המשפט (נוסח משולב) התשמ"ד 1984, לאחר שנשמעו עדויות קצרות, וב"כ הצדדים סיכמו טענותיהם בע"פ.

1.התובע, יליד 1954, טוען כי נפל ביום 24/2/08 ברח' הנביאים בחיפה, כאשר רגלו נתקלה בבור בין שני מכסי ביוב, הוא נפל לאחור ובעת שבלם נפילתו באמצעות ידו הימנית, נחתך בקצה אצבע 4 - הוצגו תמונות להמחשת המפגע הנטען.

2.אין חולק כי במועד הרלבנטי בוצעו עבודות פיתוח במקום על ידי קבלן שעבד מטעם העיריה - היא הנתבעת.

3.התאונה ארעה בסמוך לשעה 17:00 כאשר התובע סיים את יום עבודתו והיה בדרכו הביתה (לטענתו התכוון להכנס לחנות לרכוש דבר מה ולאחר מכן להמשיך לביתו).

4.התאונה הוכרה ע"י המוסד לביטוח לאומי כתאונת עבודה.

5.בסמוך לארוע פנה התובע למר"מ שם נתפר הפצע ונחבש. לאחר מכן הופנה לקבלת טיפולי ריפוי ועיסוק, ובסופו של דבר נותר באצבע חסר עור בגליל הדיסטלי, הגבלת תנועה בסוף הכיפוף, והעדר תחושה.

6.המל"ל אישר תקופת אי כושר בת כחודשים וחצי (מיום 24/2/08 ועד 11/5/08) , ובסיומה נקבעו נכויות זמניות כמפורט להלן:

20% מיום 12/5/08 ועד 31/8/08 (3.5 חודשים).

10% מיום 1/9/08 ועד 31/3/09 (7 חודשים).

החל מיום 1/4/09 נקבע כי לא נותרה נכות צמיתה.

7.לא הוגשה חוות דעת רפואית ואין טענה לנכות צמיתה.

8.התובע עצמאי ועובד כזפת גגות וכאיש תחזוקה. מהחשבוניות שהוצגו עולה כי במהלך תקופת אי הכושר חזר לבצע עבודות מסויימות, וכך גם בתקופת הנכויות הזמניות.

7.ב"כ התובע טוענת כי יש להטיל החבות על הנתבעת אשר לא גדרה את האזור בו בוצעו העבודות ואפשרה להולכי הרגל לעבור במקום שבו מפגעים רבים. כן נטען כי אין מקום להטיל אשם תורם על התובע.

בענין הנזק נדרש פיצוי כולל בסך של 60,000 ₪ על פי הפירוט כדלקמן:

כאב וסבל – 30,000 ₪, עזרת צד ג' 10,000 ₪, הוצאות רפואיות – 3,000 ₪, הפסדי שכר בעבר – 17,000 ₪ (נטען כי בשלושת החודשים המקבילים לתקופת אי הכושר, בשנה שקדמה לתאונה הרויח התובע פי 3, ובתקופה המקבילה בשנה לאחר מכן הרוויח פי 4),

8.הנתבעת מכחישה את עצם קרות הארוע וטוענת כי דין התביעה להידחות, נוכח העובדה שיש לראות את עדות התובע כעדות יחידה של בעל דין. כן נטען כי נפלו סתירות רבות בין עדותו בבית המשפט לאמור בכתב התביעה, ובין עדותו בבית המשפט בהשוואה לכתוב במסמך הרפואי הראשון.

עוד נטען כי סוג הפציעה אינו מתיישב עם נפילה ברחוב כאשר לא היה במקום חפץ ממנו יכול היה התובע להחתך וכי סוג פציעתו מתיישב טוב יותר עם פציעה שארעה לו בעבודה.

לחילופין מבוקש להטיל על התובע אשם תורם מכריע.

באשר לנזק נטען כי אין מקום לפסוק פיצוי העולה על 7,000 ₪ בגין כאב וסבל, וסכום של 6,000 ש"ח בגין הפסדי שכר בתקופת אי הכושר. נטען כי בחינת מחזור עבודתו של התובע בשנה שקדמה לתאונה מלמדת כי לא נגרם לו הפסד כלשהו.