פנדו נ' משה אסולין

פסק דין

ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים (כב' השופט עודד שחם) מיום 24.9.09 שניתן בת.א. 10551/03.

בבית משפט השלום נדונה תביעה שהגיש משה אסולין (להלן: "אסולין"), תושב היישוב עץ אפריים (להלן: "היישוב") כנגד גבריאל פנדו (להלן: "פנדו") גם הוא תושב היישוב (להלן: "התביעה העיקרית"), ותביעה שכנגד שהגיש פנדו כנגד אסולין (להלן: "התביעה שכנגד").

אסולין שימש משנת 1992 ועד לחודש נובמבר 2002 כיו"ר הוועד המקומי של היישוב. במהלך כהונתו העלה פנדו טענות כנגד תקינות פעילות הוועד בכלל ופעילות אסולין בפרט ואף פרסם את חלקן ברבים. אסולין מצדו, פרסם פרסומים הנוגעים לפנדו ולטענות שהעלה כלפיו. סופם של הפרסומים הללו בתביעות ההדדיות אותן הגישו האחד כנגד השני בגין הוצאת דיבתם רעה.

הערעור הוגש על-ידי פנדו על קביעות בית משפט קמא בתביעה שכנגד.

הפרסומים נשוא הערעור ופסק דינו של בית משפט קמא

כתב התביעה שכנגד נסוב על מספר פרסומים שפורסמו על-ידי אסולין. להלן ידונו הפרסומים עליהם נסוב הערעור, ואלו הם:

מכתב אסולין מיום 24.2.01 אליו צורף מכתב מיום 6.6.00 אשר נכתב על-ידי מזכיר היישוב (להלן: "הפרסום הראשון") – במכתב זה יוחסה לפנדו התנהגות שיש בה משום אלימות מילולית המופנית כנגד עובדי ציבור.

בית משפט קמא קבע כי יש בפרסום משום לשון הרע בהתאם להוראות חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965 (להלן: "החוק"). אולם, על סמך עדותו של מי ששימש כמזכיר היישוב בזמנים הרלוונטיים לתביעה, הממצאים שנקבעו בתביעה העיקרית והתרשמותו מדרך התנהגותו התוקפנית של פנדו קבע בית המשפט כי עומדת לאסולין הגנת אמת בפרסום לפי סעיף 14 לחוק, וכי על רקע שורה של פרסומים שהוציא פנדו כנגד אסולין היה עניין לציבור בפרסום.

מכתב אסולין מיום 12.1.03 שיועד לתושבי היישוב (להלן: "הפרסום השני") – מכתב זה נשלח על-ידי אסולין למר מוטי לוי, אשר החליף את אסולין בתפקיד יו"ר הוועד המקומי. פנדו הפנה בתביעתו לשני ביטויים במכתב אשר לדידו כוונו אליו: הראשון הוא הביטוי "אתה וחבריך הנלוזים עסקתם בהשמצות בזויות תוך תוך כדי ידיעה...". השני הוא הביטוי "... גאוני הדור שסובבים אותך היום ומשיאים לך עצות...".

בית משפט קמא קבע כי הביטוי הראשון מתייחס גם לפנדו וכי הוא מהווה לשון הרע. יחד עם זאת, נקבע כי פנדו עסק באופן שיטתי בהפצת השמצות אודות אסולין, ולחלק משמעותי מן הדברים לא נמצא בסיס עובדתי, ולו לכאורי. אשר על כן נקבע כי יש יסוד לטענות אסולין וכי היה עניין לציבור בפרסום ולכן עומדת לאסולין הגנה ביחס לפרסום. באשר לביטוי השני נקבע כי לא הוכח שהביטוי מתייחס לפנדו.

מכתב אסולין מיום 12.11.02 שהופנה לתושבי היישוב (להלן: "הפרסום השלישי"). פנדו הפנה למספר ביטויים ועניינים במכתב זה:

(1). פרסום העובדה כי בית המשפט חייב את פנדו בתשלום בגין מדרכות לגבי מגרש 162, זאת לאחר שנטען על-ידי פנדו לחוסר יושר של הוועד המקומי לעניין גביית תשלום בגין מדרכות לגבי מגרש זה-

בית משפט קמא קבע כי אין בטענה משום לשון הרע היות ואין בעצם קיומה של מחלוקת כדי להעיד על הוצאת לשון הרע. בכל מקרה, נקבע כי אף אם יהיה מי שיראה בכך משום לשון הרע, הדברים נקבעו על-ידי בית המשפט לעניינים מקומיים ופנדו אף הודה כי שילם ההיטל האמור. כמו כן היה לציבור עניין בפרסום נוכח פרסומיו של פנדו בעניין זה, ולכן הוכחה הגנת האמת בפרסום.

(2). דברי אסולין כי טענת פנדו לפיה הרשב"צ לא שילם עבור מדרכות בגין המגרש שרכש הינה שקרית –

בית משפט קמא קבע כי גם אם מדובר בלשון הרע, עומדת לאסולין הגנה וזאת לאור הקביעה בתביעה העיקרית כי הוכחה אמיתות הטענה כי הרשב"צ שילם עבור המדרכות בגין המגרש שרכש.

(3). הביטוי "לאלה שנתנו חסות למר פנדו ועומדים לנהל את הישוב. הסתירו אותו במשך החודשים האחרונים, אומר רק: 'שמי שישן עם כלבים, שלא יתפלא שהוא קם בבוקר עם פרעושים' והמבין יבין" –

בית משפט קמא קבע כי יש במכלול הדברים כדי להעביר מסר בדבר אי אמינותו של פנדו ולכן יש בהם משום לשון הרע, אולם עומדת לאסולין הגנה. נקבע כי פנדו ביצע במשך תקופה ארוכה פרסומים לא מעטים אודות אסולין. חלק משמעותי מן הטענות שבפרסומים לא הוכחו כנכונות ובחלקן אף הופרכו פוזיטיבית. כן נקבע כי פנדו לא בחל בפרסומיו בשימוש בביטויים רמזניים ופוגעניים בדבר קומבינות ומעשים פליליים. במצב זה, היה יסוד לאופן בו הוצג פנדו בפרסום האמור ואף היה עניין לציבור בכך, נוכח העובדה כי פנדו הכניס עצמו לזירה הציבורית בפרסומיו העקביים אודות הוועד המקומי בכלל ואסולין בפרט.

(4). הביטוי "ולמר פנדו הנני ממליץ מכל הלב, אם הינך רוצה להמשיך ולעצור את תנופת היישוב במלחמותיך אל תעשה זאת על חשבוננו, תיגש לפני כן לטיפול פסיכיאטרי, אולי שם תמצא מרגוע לכל מכאוביך" –

בית משפט קמא קבע כי אין בפרסום זה לשון הרע. נקבע כי אין בשימוש בביטויים אלה משום אמירה המובנת על-ידי האדם הסביר כאמירה עובדתית, אלא כהבעת מורת רוח של אסולין על דברים שנכתבו על-ידי פנדו ולכן אין מדובר בלשון הרע.