פלשטיאב ואח' נ' מושייב ואח'

ותביעה שכנגד

פסק דין

התובע הינו הבעלים של דירה בת 2.5 חדרים . ובהתאם לחוזה שכירות שאינו נאשר תאריך חתימה השכיר לנתבעים את הדירה הנ"ל לתקופת השכירות שמתחילה במועד שאינו מצוין בחוזה , אך אין מחלוקת בין הצדדים כי תקופת השכירות מתחילה ב22/3/09 ומסתיימת ביום 22/3/10 . דמי שהכירות שהוסכם עליה עבור כל חודש, הינה 2400 ₪ ( בחוזה צוין 2400 דולר ) אך אין מחלוקת בין הצדדים כי מדובר בשקלים .

התובע טוען כי לקראת סיום תקופת השכירות הוא הודיע לנתבעים כי הוא מבקש להעלות את דמי השכירות ל3000 ₪ לחודש, בעקבות מידע שהגיע לידיו כי דמי השכירות באזור תל אביב עלו .

התובע אף טוען כי הוא הודיע לנתבעים כי אם לא יצליחו למצוא דירה אחרת עד למועד הפינוי יאפשר להם להמשיך ולהחזיק בדירה חודש נוסף.

התובע טוען כי הנתבעים סרבו לפנות את הדירה וטענו כי התנאי לפינוי הוא שהתובע יחזיר להם סכום של 5000 ₪ עבור כך שצבעו את הדירה לקראת סיום תקופת השכירות.

הנתבעים טענו בפני כי הם שאלו את התובע אם יסכים להשכיר להם את הדירה לעוד שנה , והוא ענה להם עקרונית כן, והוא יתן להם תשובה סופית תוך תקופה קצרה. על סמך הבטחתו הם צבעו את הדירה .ואף התקינו מזגן. אחרי שעשו כן, התובע בקש מהם לפנות את הדירה .

הנתבעים אינם מכחישים כי הם חייבים לתובע דמי שכירות עבור חודש אחרון . אלא שבענין דמי השכירות לחודש האחרון ניטשת מחלוקת בין הצדדים לגבי סכום דמי השכירות. התובע טוען כי מאחר והם שהו בדירה מעבר לתקופת השכירות המוסכמת , הרי שעל פי תנאי החוזה, הם חייבים לשלם לו 50 דולר עבור כל יום של איחור . הנתבעים טוענים כי הם חייבים לו 2400 ₪ עבור חודש. אך תובעים בתביעה נגדית את התובע עבור צביעת הדירה והתקנת ופירוק המזגן .

על פי סעיף 15 לחוזה שהתובע הציג בפני אכן התחייבו הנתבעים לשלם 50 דולר עבור כל יום של איחור במסירת המושכר בסיום תופת השכירות.

אני מאמין לנתבעת כי בסיום תקופת השכירות וכאשר הוא בקש מהם לפנות את הדירה , הם בקשו ממנו להמשיך, והוא אמר להם שיחשוב ויחזור אליהם. וכי הם נשארו בדירה על סמך תשובתו של התובע ממנה הבינו שאין הוא מתנגד להמשיך ולהשכיר להם את הדירה. כך שהישארותם בדירה לא היתה הפרת הסכם לעניין פינוי , אלא על סמך הבטחתו שהוא ישכיר להם . ההבטחה לא יצאה אל הפועל עקב מחלוקת על דמי השכירות.

הנתבעים מודים כי הם חייבים לתובע דמי שכירות עבור חודש.

על כן ובהתאם למוסכם בין הצדדים בחוזה, יש לחייב את הנתבעים לשלם לתובע סכום של 2400 ₪ בהתאם לחוזה השכירות עבורחודש אחד.

באשר לצביעת הדירה . הנתבעים מודים כי צבעו את הדירה לאחר מועד הפינוי שנקבע ליום 22/3/10, אך עולה כי הם עשו כן עוד לפני שהתובע נתן להם תשובה סופית שהוא משכיר להם לשנה נוספת את הדירה ולפני שנחתם חוזה לשנה חדשה .

בזמן שהם צבעו את הדירה עוד לא היה קיים חוזה בינם לבין התובע להמשך השכירות , והם מיהרו לצבוע את הדירה כשעדיין לא ידעו אם ישכרו את הדירה אם לאו .

אם כי לא מצוין בחוזה במפורש כי בסיום תקופת השכירות התחייבו הנתבעים לצבוע את הדירה ולמעשה לא היו חייבים לעשות כן . אך כאמור צביעת הדירה בוצעה על ידם שלא על סמך מצג שהתובע ישכיר להם אותה . הם שילמו כמתנדבים, התובע לא בקש מהם לצבוע את הדירה .

אך על מנת שהתובע לא יתעשר שלא כדין על חשבון הנתבעים בדמות צביעה הדירה יש לחייב את התובע להחזיר להם סכום של 1000 ₪ עבור צביעת הדירה .

באשר למזגן שהנתבעים טוענים כי התקינו ונאלצו לפרק . אנו סבור כי לא מגיע לנתבעים התובעים הנגדיים כל פיצוי . מצד אחד כמו עניין הצביעה הם התקינו את המזגן בטרם נעשה חוזה שכירות לתקופה חדשה, ולמעשה ללא רשות מצד התובע, ומצד שני הם לא זכאים לפיצוי עבור פירוק המזגן, שכן בכל מקרה עם סיום תקופת השכירות , גם אם הדירה היתה מושכרת לשנה נוספת, היו חייבים לפרק את המזגן, כך שלא נגמרה להם למעשה כל הוצאה נוספת .

על כן אני מקבל חלקית את התביעה ומחייב את הנתבעים לשלם לתובע 2400 ₪ עבור חודש שכירות, ומחייב את התובע לשלם לתובעים הנגדים 1000 ₪ עבור צביעה .

לסיכום יש לחייב את הנתבעים לשלם לתובע את הסכום של 1400 ₪ בתוספת אגרת משפט ששולמה וכן הוצאות משפט בסכום של 400 ₪

בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 יום מהיום