פלס נ' לואני

פסק דין

בפני תביעה כספית, בסך 2,064 ש"ח (קרן, לא כולל הוצאות ושכ"ט). התיק נפתח בהוצאה לפועל (תיק 1717198134), עת הוגשה לביצוע התביעה. הנתבעים הגישו התנגדות (מסיבה לא ברורה נקלטה ההתנגדות רק שם הנתבע 1, אך הוגשה על ידי שניהם).

ביום 21.5.2014 נדונה ההתנגדות בדיון אשר התנהל באופן בלתי פורמאלי, ובנסיבות, הסכימו הצדדים להכרעה על פי סעיף 79א(א) לחוק בתי המשפט, בלא נימוקים, ובהסתמך על כתבי הטענות, ועל הטענות שעלו בעל פה, שלא לפרוטוקול. כך הסכימו הצדדים, וטוב שכך הסכימו, שכן "יפה כוח פשרה מכוח הדין" (תוספתא, סנהדרין א', ט"ו).

בקצרה, אין חולק כי התובע נתן לנתבעת שירותי סליקת הוראות קבע של תורמים, והיה מורשה לחייב את חשבונה בעמלותיו. תקלה שהביאה לחיובים כפולים הולידה מספר פעולות חשבונאיות בין הצדדים, שכללו מימון החזר התשלומים הכפולים על ידי התובע, פעולות חיוב שגויות וכושלות שניסה התובע לבצע בחשבון הנתבעת לשם החזרת סכום המימון, החזרה חלקית של סכום זה בסופו של דבר, ובמקביל ויכוח על סכומי הכסף המגיעים לתובע, לטענתו, ועל סכומי חיוב שעל התובע להחזיר לנתבעת, לטענתה.

התובע טוען, בקליפת אגוז, כי הוא זכאי להחזר סכום המימון, ללא קשר ליתר הטענות, וכי אינו אחראי למרבית חיובי העמלות שנצברו בחשבון הנתבעת עקב הוראות קבע שלא כובדו, נוכח אי-סדרים במידע שהעבירה הנתבעת לתובע.

הנתבעים טוענים מנגד, בקליפת אגוז, כי התחשבנות נכונה, שתיקח בחשבון את כל החיובים המוטעים בחשבונות התורמים, תביא לכך כי הנתבעת עוד זכאית להחזר מהתובע.

בפי שני הצדדים עוד היו טענות לרוב, איש כלפי משנהו, אולם אין צורך לחזור עליהן במסגרת זו, וטוב ששניהם השכילו להסכים להכריע את הסכסוך בדרך של פשרה.

"פסיקה בדרך של פשרה פירושה שבית המשפט לא ידרש להכריע את הדין ולתת פסק דין על פי קביעה שבעל דין זה או אחר צודק במחלוקת על פי הוראות החוק או הדין אלא משמעותה שביהמ"ש יתן פסק דין על דרך הביניים והמיצוע שבין טענות שני הצדדים." (ר' ת.א. (ב"ש) 187/93 – פרץ אשר נ. קופ"ח של ההסתדרות, תק-מח 95(3), 240).

מהסכמת הצדדים, כאמור, יש לראות את כל אחד מן הצדדים כמי שמבקש לסיים את הסכסוך שנתגלע בינו לבין חברו בדרך של פשרה ולא בהכרעה שיפוטית חדה ונוקבת. הסכמה זו טומנת בחובה את נכונותו של כל צד שלא לעמוד בתוקף על כל טענותיו בבחינת "ייקוב הדין את ההר", אלא לקבל מענה הולם למכלול הסיכונים והסיכויים העומדים בפניו (ראה רע"א 5192/01 די וורולי נ. הלין (תק-על 2002(1), 408)).

לאחר ששקלתי את הסיכויים והסיכונים של שני הצדדים, ועיינתי בכתבי הטענות ובטענות הצדדים ובמסמכים שהציגו בפני בדיון, הנני קובע שיהיה זה נכון וצודק, כסילוק סופי ומוחלט של כל טענות הצדדים בעניין זה, לחייב את הנתבעים לשלם לתובע סך כולל של 1,800 ש"ח.

במהלך הדיון נטען בפני, בלא אסמכתאות, כי בהליכים שננקטו נגד הנתבעת כבר נגבה סכום מסוים, אשר יתכן שהוא עולה על סכום פסק-הדין (שכן ההליכים נגדה לא עוכבו, נוכח הטעות הנזכרת בתחילת פסק-דין זה, לפיה לא נקלט ברישומים כי אף היא הגישה את ההתנגדות). לפיכך אני מורה, כי קודם לביצוע תשלום על פי פסק-הדין יבדקו הצדדים את רישומי ההוצאה לפועל. ככל שנגבה סכום העולה על סכום פסק-הדין, זכאית הנתבעת (ולא הנתבע) להחזר היתרה, אם על דרך של החזרת כספים המוחזקים בלשכת ההוצאה לפועל, ואם במישרין מהתובע (אם קיבל את הכספים שנגבו). ככל שנגבה סכום שאינו עולה על סכום פסק-הדין, זכאי לו התובע, ועל הנתבעים (שניהם) להשלים את החסר. מכל מקום, כל סכום שיש לשלם על פי פסק-דין זה, אם לתובע ואם על ידו, ישולם תוך 30 יום, אחרת ישא הפרשי הצמדה למדד וריבית כדין מהיום. ככל שמדובר בסכום המגיע לתובע, רשאי יהיה התובע, בתום אותם 30 ימים, לחדש את ההליכים בהוצאה לפועל, לגביית הסכום המגיע בלבד, על פי תחשיב שיוצג לרשם ההוצאה לפועל.

ניתן היום, כ"ט אייר תשע"ד, 29 מאי 2014, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: