פלנבאום נ' הכשרת הישוב חברה לביטוח בעמ ואח'

פסק דין

עניינה של תביעה זו, הינה בגין נזק שנגרם לאופניו של התובע כתוצאה מתאונת דרכים.

ביום 13.6.10, בשעה 06:48 רכב התובע על אופניו בתוך אזור שדה התעופה. לטענת התובע, במהלך הרכיבה, הגיחה מאחורי התובע, מכוניתו של הנתבע אשר פגעה באופניו. כתוצאה מהפגיעה, טען התובע, הוא הועף יחד עם אופניו לשולי הדרך.

הנתבע עצר את מכוניתו והתנצל בפני התובע על הפגיעה ואף הושיט לתובע עזרה.

כתוצאה מהתאונה, נגרמו לתובע חבלות גוף והאופניים עליהם רכב, נהרסו כליל.

בכתב תביעתו, ציין התובע כי לאחר התאונה, פנה לנתבע ודרש פיצוי בגין הנזק שנגרם לאופניו. הנתבע השיב כי הוא דוחה את דרישתו וכי התאונה התרחשה בשל רשלנותו של התובע.

התובע דרש בתביעתו סכום של 4,500 ₪ - עלות האופניים, 1,000 ₪- השקעת זמן בניהול ההליך וכן אגרת בימ"ש.

הנתבעת 1 טענה כי אסור לתובע כלל לרכוב במקום התאונה בשטח שדה התעופה. מדובר בכביש עם 4 מסלולים, שמוצב בו תמרור שמורה על איסור נסיעה בין היתר לאופניים.

לשאלתה של הנתבעת, האם השתלב התובע לכביש תוך נסיעה על אי תנועה, השיב התובע כי לא זכור לו דבר כזה. הוסיף התובע וציין כי בקרות התאונה, הגיעו ניידת משטרה וניידת פיקוח של רשות שדות התעופה, ובמידה והיה עובר עבירה כלשהי, או היה נוסע במקום שאסור לרכיבה על אופניים, הניידות היו מודיעות לו כל כך. יתר על כן, ציין התובע כי בדק את נושא השילוט, ואין כל שלט המורה על איסור רכיבת אופניים בכביש המדובר.

כמו כן, צייר התובע שרטוט והסביר כי השתלב מהנתיב הימני לנתיב הימני ביותר וכאשר חצה את שלושת הנתיבים לא ראה כלל את הנתבע, זאת משום שהנתבע הגיח מאחוריו.

הנתבע 2 ציין בפני ביהמ"ש כי הינו עובד במקום כארבע - חמש שנים וכי מדובר במגקום בו ישנם ארבעה נתיבים והוא נסע בנתיב הימני מביניהם. מצידו הימני של הנתבע 2, היה אי תנועה והתובע הגיע מהאי תנועה . עוד טען הנתבע 2, כי מדובר בכביש שהנסיעה המותרת בו היא 90 קמ"ש וכאשר סטה התובע מהאי תנועה לכיוון נתיב נסיעתו של הנתבע 2, זה האחרון צפר לו ולחץ מיד שהבחין בו, על הבלם אך לא הצליח לעצור ופגע בו. בהמשך לטענתו של התובע לעובדה כי לא נסע על אי תנועה וכי אינו זוכר בכלל שקיים אי תנועה, ביקש הנתבע 2 לציין כי המצב אותו תאר התבוע ואף שרטט אותו כך שארבעה נתיבים משתלבים עם ארבעה נוספים ואין אי תנועה שמפריד בניהם ויוצר את ההשתלבות.

בסיום דבריהם של הנתבעים, ביקשו לדחות התביעה ולחייב את התובע בהוצאות, משום שהתובע הוא שסטה לנתיב הימני ביותר ולא נקט באמצעי זהירות דרושים.

לאחר ששמעתי את הצדדים ולאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובנלווים להם, מצאתי כי לא עלה בידי התובע להוכיח את תביעתו.

לא קיבלתי את תביעתו את גרסתו של התובע כי הנתבע הוא שהתרשל בנהיגתו.

משהתובע רוכב על אופניו בכביש מעין זה והוא חוצה ארבעה נתיבי נסיעה, כך על פי גרסתו, על מנת להשתלב בנתיב נסיעה בכיוון אחר לגמרי ואף שם בנתיב ימני ביותר, מוטלת עליו חובת זהירות מוגברת.

התובע לא תמך טיעוניו במסמכים, תמונות וכיו"ב.

על כן, כאמור, העדפתי את גירסת הנתבע ומעבר לכך מצאתי כי אפילו לגירסת התובע עצמו, הרי שהוא עצמו התרשל באופן ניכאר מאוד בתהנהגותו עד כי אין להטיל אחריות לתאונה על הנתבע.

על כן התביעה נדחית.

בנסיבות הכוללות – אין צו להוצאות.

מזכירות בית המשפט תעביר עותק מפסק הדין לצדדים.