פליישקר ואח' נ' פוגל

החלטה

1.בפני שתי בקשות אשר הדיון בהן אוחד.

המדובר בבקשות שהוגשו בשני תיקי הוצאה לפועל שונים. באחד התיקים אשר במסגרתו הוגשה התנגדות המבקשת מספר 2, מסיבה לא ברורה פוצל הדיון ואחת הבקשות אשר הוגשה על ידי המבקשת מספר 1 הועברה לבית משפט אחר. לפיכך וכפי שקבעתי בהחלטתי ממועד הדיון הבקשות המתבררות בפניי כעת הן כדלקמן:

בקשת המבקשת מספר 1 אשר הגישה התנגדותה במועד בתיק הוצאה לפועל שמספרו 2501098-10-2.

בנוסף, מתבררת בפניי בקשת המבקשת מספר 2 בתיק זה אשר הגישה התנגדותה באיחור.

כך גם מתבררת בפניי התנגדותה של המבקשת מספר 2 בתיק הוצאה לפועל שמספרו 2502571-11-4

למען הסר ספק בקשתה של המבקשת מספר 1 בתיק זה הועברה לבית משפט שלום בבאר שבע ואינה מתבררת בפניי.

2.המבקשת מספר 1 היא חברה שהוקמה באמצעות בעלי מניותיה ועל בעלי מניותיה נמנית המבקשת מספר 2. מטרת הקמת המבקשת מספר 1 כנטען היתה לשם הקמת ספא.

לגרסת המבקשות שכרו מהמשיב נכס למימוש מטרת הקמתה של המבקשת מספר 1. לטענתן לא הצליחה המבקשת מספר 1 להכניס רווחים ולפיכך, סרב הבנק להעמיד לה אשראי נוסף ומשכך, לא יכלה לעמוד בהתחייבויותיה ובנסיבות אלו, הורה להן המשיב בשנת 2009 לפנות הנכס ומאז לא אוכלס הנכס.

משכך, נטען שלא ניתנה תמורה על ידי המשיב שכן בחודשי שנת 2009 לא שהתה המבקשת מספר 1 בנכס לאחר שפונתה על ידי המשיב ולכן חל כשלון תמורה מלא בשיקים, שכן מדובר בשיקים שניתנו לשם תשלום דמי שכירות לשנת 2009.

לגרסתן, המשיב הציג בפניהן מצגי שווא לפיהם ניתן לקבל ההיתרים הדרושים להפעלת הספא בידיעה שהסתמכו על כך ורק עקב כך, שכרו ממנו הנכס.

בנוסף, טענו המבקשות, כי המבקשת מספר 2 נאלצה לשלם קנסות לעיריית אשדוד בסך של 30,000 ₪ בגלל מחדלי המשיב לטפל בהסדרת היתרים לעסק ולבנייה חרף הבטחותיו ואף טענו שהערבות שהוצאה לבקשת בנק דיסקונט חולטה על ידי הבנק ולפיכך, הן מקזזות את מלוא נזקיהן מהמשיב ואף הוסיפו וטענו שחוסר תום לבו מונע ממנו מלהיות אוחז כשורה.

המבקשות הוסיפו וטענו שלא נשלחה להן כל הודעת חילול וכי המשיב לא היה רשאי לגרור אותן לשני הליכי הוצאה לפועל שונים והיה עליו לפתוח תיק אחד לביצוע כל השיקים.

בהתייחס לבקשה להארכת מועד טענה המבקשת מספר 1 שלא היה באפשרותה לשכור עו"ד לשם ייצוגה ולכן העדיפה לבקש צו תשלומים בלשכת ההוצאה לפועל ולשלמו כדי להימנע מהליכי הוצאה לפועל בביתה.

בסיכומיה הוסיפה המבקשת וטענה שהעובדה שהמשיב לא דאג לרשיונות עסק הינה הפרה יסודית של ההסכם המזכה בסעד של ביטול, שכן ידע מלכתחילה שלעולם לא יהיה רשיון עסק למקום ולפיכך, המבקשת מספר 2 זכאית להשבה של הכספים ששלמה .

3.מנגד טען המשיב שדין הבקשות להידחות.

לטענתו במסגרת תביעת הפינוי שהתבררה בתיק 1561/09 הוגשה תביעת פינוי בעילה של היעדר תשלום דמי שכירות וכל טענות המבקשות התבררו שם ונקבע על ידי כבוד הרשם בוקר שמדובר בהגנת בדים ומשכך, מדובר במעשה בית דין ודי בכך בכדי לדחות הבקשות החל גם בעניינה של המבקשת מספר 2 שכן היא זו שהצהירה והעידה מטען המבקשת מספר 1.

כן נטען שאין בפי המבקשת מספר 2 כל טעם מיוחד המצדיק הארכת המועד להגשת התנגדותה ואין במצבה הכלכלי בכדי להוות טעם שכזה ואף אין בעובדה שפנתה לעו"ד חדש בכדי להצדיק קבלת הבקשות וככל שסברה שהמשיב הונה אותה הרי שהיתה רשאית להגיש נגדו תביעה נזיקית. יתרה מזאת, לגרסתו המבקשת נשארה בנכס עד אפריל 2010 ולא שלמה דמי שכירות

4.דיון

כלל ידוע הוא כי התנגדות לביצוע שטר ואף התנגדות לביצוע תובענה כמו במקרה דנן, כמוה כבקשה למתן רשות להתגונן ועל שתי בקשות אלה, חלים כללים זהים שנקבעו  הן בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 והן בספרות המשפטית ופסיקת בתי המשפט.