פליבר נ' קרנית קרן לפיצויי נפגעי תאונות דרכים

פסק דין

עסקינן בתביעה בגין נזקי גוף לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1975.

נתוני רקע:

התובע יליד 1952, מפקח בניה במקצועו.

התביעה דנן הוגשה בעקבות מעורבותו של התובע בתאונה אשר מהווה, לטענתו, תאונת דרכים כמשמעה בחוק הנ"ל. מאחר שזהות הנהג הפוגע ופרטי הרכב שהיה מעורב בתאונה אינם ידועים לתובע, הוגשה התביעה כנגד קרנית, הקרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים (להלן – "הנתבעת").

התאונה נשוא התיק הוכרה כתאונת עבודה ע"י המוסד לביטוח לאומי, אשר קבע לתובע נכויות זמניות בשיעורים שונים ונכות לצמיתות בשיעור של 10% החל מיום 1/1/06.

מאחר שהנתבעת הכחישה כי התובע נפגע בנסיבות המתוארות על ידו, והכחישה כי נפגע בנסיבות אחרות המהוות תאונת דרכים, נשמעו ראיות הצדדים הן בשאלת החבות והן בשאלת הנזק.

גרסת התובע לגבי אופן התרחשות התאונה:

בסעיף 3 לכתב התביעה מתאר התובע את אופן התרחשות התאונה כדלקמן:

"ביום 23.9.04 בשעה 14:00 או בסמוך לכך, עת שהתובע פיקח על הרצת תחנת דלק חדשה בשם "מגדל סונול" בתל-אביב רכב שהיה בדרכו לחניון התת קרקעי הנמצא במקום, פגע בצינור שהיה מונח על רצפת הבטון בתחנה הנ"ל. הצינור קפץ ונחת על רגלו הימנית של התובע ובאותה העת שהצינור נחת על רגלו של התובע, אותו הרכב עבר על הצינור. דבר שהביא לפציעתו של התובע...".

בסעיף 4 לתצהיר מעיד התובע כי:

"ביום התאונה בתאריך 23.9.04 בסביבות השעה 14:00 במהלך ביצוע עבודתי הנ"ל בתחנה, הגיע רכב לתחנה ונסע לכיוון החניון התת קרקעי שהיה במקום, הרכב פגע עם גלגליו הקדמיים בצינור של 2 צול (באורך של כ-6 מטר במשקל רב) שהיה מונח על הרצפה, הצינור קפץ באוויר ונחת על כף רגלי הימנית מגבוה. הרכב המשיך בנסיעתו ועלה עם גלגליו על הצינור בעוד כף רגלי כאמור מתחת לצינור. כתוצאה מכך אני הרגשתי כאב עז בכף הרגל".

שני הצדדים תמימי דעים, כי מדובר בנסיבות חריגות ונדירות, ודווקא בשל כך טוען התובע, שיש בדבר כדי להצביע על העדר כוונת מרמה מצידו, שכן אילו ביקש לבדות מליבו מעשיה לגבי קרות התאונה, הרי שקל היה להמציא סיפור שנסיבותיו פשוטות יותר.

ההליכים בתיק:

במסגרת הדיון שהתנהל בפניי, העידו התובע, מר אלכס רודוי ומר חטיב חסן כעדי תביעה. כמו כן, העיד ד"ר אורן בן לולו החתום על גיליון חדר המיון שניתן לתובע ביום התאונה כעד הגנה.

בפתח ישיבת ההוכחות הראשונה בתיק ביקש ב"כ התובע לתקן את תאריך התאונה שמופיע בסעיף 4 לתצהירו של התובע, כך שבמקום 23/9/04 אשר נרשם בטעות, יבוא 29/9/04.

ב"כ הנתבעת התנגדה לתיקון המבוקש בהיותו תיקון של פרט מהותי.

מתי ארעה התאונה:

כפי שציינתי מקודם, התובע ביקש לראשונה לתקן את מועד התרחשות התאונה כפי שזה מופיע בכתב התביעה ובתצהירים רק בפתח ישיבת ההוכחות והנתבעת התנגדה נחרצות לתיקון זה.

ב"כ התובע הסביר כי התאריך שנרשם מקורו בטעות ואני מקבלת הסבר זה, שכן בחומר הראיות שהוצג בפניי יש בסיס לתיקון המבוקש, ואפנה לצורך העניין לגיליון חדר המיון שצורף לתצהיר מיום 29/9/04, וכן לעדויות של התובע ושל שני עדי התביעה הנ"ל אשר העידו כי התאונה התרחשה ביום שנועד להפעלת התחנה ועפ"י הרישומים המופיעים בדף היומן שהוצג ע"י העד רודוי, הפעלת התחנה, היתה ביום 29/9/04.