פלטין נ' מדינת ישראל

החלטה

לפני בקשה לפסילת רישיון הנהיגה של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו לפי סעיף 46 יחד עם סעיף 40 (ב) לפקודת התעבורה [ נוסח חדש] (להלן: הפקודה).

הרקע לבקשה הנוכחית:

1.נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של נהיגה בקלות ראש וברשלנות, הפקרה לאחר פגיעה והפרת חובתו של עובר דרך. המשיב כפר במיוחס לו והתיק קבוע להוכחות לחודש נובמבר 2013.

2.ביום 11.12.12 הגישה המבקשת בקשה לקביעת תנאי שחרורו של המשיב בערובה ובקשה לפסול את רישיונו של המשיב עד תום ההליכים נגדו. הדיון בבקשה לפסול את רישיונו של המשיב התקיים ביום 3.1.13. במועד זה הגיעו ב"כ הצדדים להסכמה ולפיה מבלי להודות בנסיבות המצדיקות את פסילתו של המשיב לנהיגה, יפסל המשיב לנהיגה למשך שישה חודשים ממועד הדיון. להסכמה זו ניתן תוקף של החלטה.

3.עם חלוף תקופת ששת החודשים ועוד בטרם החלו ההוכחות בתיק העיקרי להישמע, שבה המבקשת ופנתה להאריך את משך פסילתו של המשיב מנהיגה. ב"כ המשיב התנגדה לבקשה מן הטעמים הבאים: ראשית, נטען כי ניתן ללמוד מסעיף 50 לפקודה כי המחוקק סבר כי פסילה בת 6 חודשים די בה ונדרשים נימוקים מיוחדים על מנת להאריך את משך הפסילה מעבר לתקופה האמורה וכאלה אין לפנינו. שנית, נאמר כי הפסילה נותנת את אותותיה באורחות חייו של המשיב. המשיב מצא עבודה בהתקנת מזגנים אולם התנאי שמתנה מעבידו להמשך העסקתו הוא כי הנאשם יחזיק ברישיון תקף. המשך הפסילה, נטען, יגזור כליה על המשך העסקתו של המשיב, בנסיבות שבהן קשה ממילא למשיב, בשים לב למקום מגוריו באריאל, למצוא עבודה. שלישית, נטען כי הסכמת הצדדים ממצה את תקופת הפסילה. רביעית, ולגופו של עניין, אין מקום להיעתר לבקשה. במסגרת הדיון בבקשה זו נדרש בית המשפט להעריך את המסוכנות הטמונה לציבור מהמשך נהיגתו של המשיב. בהקשר זה נאמר כי למשיב אין עבר פלילי או תעבורתי. עוד נאמר כי מנסיבות התאונה עולה כי המשיב לא נהג בשכרות. עוד נאמר, בהסתמך על פסיקה, כי במקרים דומים למקרה זה ואף חמורים ממנו הסתפקו בתי המשפט בפסילה בת 6 חודשים בלבד; פסילה שיש בה על פי הנטען "לצנן" את המשיב באופן ראוי. עוד נאמר בהקשר זה כי החומרה היתרה שמייחסת המבקשת למשיב נובעת לא מנסיבות התאונה ככאלה אלא מעבירת ההפקרה המיוחסת למשיב. עבירה זו עניינה בהתנהגותו לכאורה של המשיב לאחר הנהיגה והיא אינה מהווה אינדיקציה למסוכנות הנובעת מנהיגה.

4.מנגד טוענת המבקשת כי את היעדר עברו הפלילי או התעבורתי של המשיב יש לקרוא על רקע ותק נהיגה קצר שאינו אינדיקטיבי לעניין המסוכנות. עוד נאמר כי מסוכנותו של המשיב נובעת הן מנסיבות התאונה ככאלה והן מן ההפקרה.

5.בהמלצתי, שבה המבקשת והגישה בקשה חדשה. במסגרת הבקשה קוים דיון במסגרתו טענו הצדדים לעניין קיומן של ראיות לכאורה לאשמת המשיב ולעניין המסוכנות. לעניין הראיות לכאורה הסכימה ב"כ המשיב כי אלה קיימות בענייננו להוציא מספר נקודות. ראשית נאמר כי מחומר הראיות עולה כי הקטנוע סטה למעשה למסלול נסיעת רכב המשיב במועד האירוע. עוד נאמר כי קיימת מחלוקת ביחס לטענת המבקשת כי רוכב הקטנוע עף באוויר והתנגש בשמשת רכב המשיב. עוד נאמר כי לשיטת המשיב הוא לא נמלט ממקום התאונה אלא בעקבות ניפוץ שמשת רכבו הוא פנה ימינה וימינה ברחוב וחזר רגלית לזירת האירוע, שם ראה את כוחות ההצלה מטפלים ברוכב האופנוע. עוד נאמר כי קיימת מחלוקת לגבי טענת המבקשת כי המשיב ניסה להחביא את משאיתו.

דיון והכרעה

6.ראשית דבר, יש להכריע בטענות ב"כ המשיב בדבר סמכותו של בית המשפט לשוב ולהידרש לעניין הארכת תקופת פסילת המשיב מנהיגה וזאת לאחר שחלפה תקופת הפסילה המקורית בת ששת החודשים (במקרה זה – בהסכמת הצדדים). עיון בהסכמה הדיונית מלמד כי אין דבר בתוכן ההסכמה המגביל או מתיימר להגביל את סמכותו של בית המשפט לשוב ולהאריך את משך פסילתו של המשיב לאחר תום תקופת הפסילה המוסכמת. יש, אם כן, מקום להוסיף ולבחון אם הדין מתיר הארכת תקופת הפסילה לאחר תום תקופת ששת החודשים. בבש"פ 2068/08 מדינת ישראל נ' בן רובי (לא פורסם, 9.3.2008) קבעה כב' השופטת נאור כי "בית משפט רשאי להאריך תקופת פסילה של רישיון נהיגה שנקצבה בהחלטה קודמת על ידי מתן החלטה נוספת בה תקבע תקופה קצובה נוספת לפסילה, אם מצא שיש לכך הצדקה (בש"פ 6092/01 בן שמואל נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 21.8.2001)... העובדה שקיימת אפשרות לעיון חוזר בהחלטה מעין זו איננה שוללת את הסמכות לחזור ולהאריך את תקופת הפסילה לבקשת המדינה". דברים אלה מדברים בעד עצמם ומהם עולה כי בית משפט זה מוסמך לשוב ולהידרש לגופה של בקשת המבקשת להאריך את פסילתו של המשיב מנהיגה.

7.עם זאת, קיים כמובן שוני בין מצב הדברים היום – לאחר ריצוי 6 חודשי פסילה על ידי המשיב- לבין מצב הדברים במועד בו הוגשה בקשתה המקורית של המבקשת להאריך את פסילת המשיב לנהיגה. עמדה על כך כב' השופטת פרוקציה בציינה " משמעות הדבר היא כי לאחר תום תקופת הפסילה שנקצבה, שאינה יכולה לעלות על שישה חודשים, אם מבקשים להאריכה יש לשקול מחדש את מכלול הנתונים הנוגעים לאינטרס הציבורי ולאינטרס הנאשם ולאזן ביניהם, תוך התחשבות במעבר הזמן" (בש"פ 6085/10 בן שטרית נ' מדינת ישראל ( לא פורסם, 30.8.10)) עוד נאמר באותה פרשה כי הגם שיש להתחשב בנאשם בשלב בו אשמתו טרם הוכרעה, ובפגיעה העשויה להיגרם לו ולפרנסת משפחתו בשלילת רישיונו, ולו הזמנית, לנהוג ברכב, הרי ששיקולים אלה הם "משניים לחובת הדאגה לחיי אדם ולשלמות גופם מקום שהמשך נהיגתו של אדם בכביש עלול לסכן באופן ממשי את בני הציבור..."

8.מכאן נפנה לנסיבות התאונה ולבחינת הראיות לכאורה. תיק החקירה הועבר לעיוני ועיינתי בכולו. לאחר העיון נחה דעתי כי בידי המבקשת ראיות לכאורה על מנת להביא להרשעתו של המשיב במיוחס לו. מסקנה זו מבוססת בין היתר על עדויות עדי ראיה לתאונה, סרט שצולם במצלמה שהייתה באזור, הודעתו של המשיב במשטרה לפיה כלל לא ראה את האופנוע לפני שפגע בו וכי לאחר הפגיעה נסע לרחוב סמוך והחנה את רכבו והשקיף על פעולת כוחות ההצלה מעברו השני של הכביש.

9.אין בידי לקבל את טענת ב"כ המשיב בדבר קיומו של "כרסום" בראיות לכאורה. גם אם תתקבל, לצורך הדיון, הטענה כי האופנוע הוא שסטה לנתיב נסיעתו של רכב המשיב הרי שלכל היותר עשוי להיות לכך משקל לעניין העונש בגין העבירה המיוחסת למשיב. נזכיר עוד כי חובתו של המשיב על פי דין היא להיות קשוב למתרחש סביבו ובין היתר לתנועה מלפניו. נהג הנוהג משאית מבלי להסתכל נכחו לעבר המתרחש מולו, חוטא לכאורה בנהיגה רשלנית. המשיב, כך על פי הודעתו, כלל לא ראה את האופנוע עד להתנגשות איתו שכן הסתכל אותה עת במראה. העובדה כי המשיב כלל לא ראה את האופנוע שרכב מולו וממילא לא היה יכול להתאים את אופן נהיגתו לאופן נהיגת האופנוע היא הנותנת כי לכאורה עסקינן בעבירה של נהיגה בקלות ראש וברשלנות. אוסיף, כי השאלה אם רוכב האופנוע הוא שעף על שמשת רכב המשיב או שמא מדובר בחלק רכב אחר אינה מעלה ואינה מורידה בשלב זה. לעניין ההמלטות: גם כאן ראוי לציין כי גם אם המשיב אכן לא "נמלט" מזירת התאונה אלא המשיך בנסיעה, חנה ברחוב סמוך וחזר רגלית על מנת לצפות בעבודת כוחות ההצלה, אינה מאיינת את אחריותו לכאורה של המשיב. נזכיר כי ע"פ סעיף 64א (ב) לפקודת התעבורה " נוהג רכב המעורב בתאונה שבה נפגע אדם, ולא עצר במקום התאונה, או קרוב לו ככל האפשר, כדי לעמוד על תוצאות התאונה, או עצר כאמור ולא הזעיק עזרה, דינו – מאסר שבע שנים." לטעמי, נסיעה – גם אם קצרה – ממקום התאונה אינה עולה כדי עצירה במקום האירוע או " קרוב אליו ככל האפשר". עוד יש לציין כי גם אילו נטען כי המשיב לא ידע מה פגע ברכבו, היה עליו לעצור את רכבו באופן מיידי ולבדוק במה פגע, שמא נפגע אדם. מי שממשיך בנסיעה ועוזב את מקום התאונה, גם אם נסע מרחק קצר בלבד ולא הזעיק עזרה, לכאורה אינו יוצא ידי חובתו (השווה: ת"פ (מחוזי, מרכז) 23987-07-10 מדינת ישראל נ' גמליאל (לא פורסם, 14.10.12).

10.עד כאן דנו בקיומן של ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של המשיב וראינו כי המבקשת עמדה בנטל הצגת ראיות כאלה. נפנה כעת לבחינת שאלת המסוכנות. המסוכנות הנשקפת מהמשך נהיגתו של המשיב עשויה להילמד מהתנהגותו של המשיב בתאונה הנדונה ומעברו התעבורתי (בש"פ 513/88 רז גוליו נ' מדינת ישראל, פ"ד מב (3) 331). אכן, צודקת ב"כ המשיב בטענה כי המשיב נעדר עבר פלילי או תעבורתי. ואולם, בהתחשב בכך שלמשיב ותק נהיגה קצר של 2-3 שנים אין לייחס להיעדר עבר זה משקל של ממש בהערכת המסוכנות הנשקפת מנהיגתו של המשיב.

11.לטעמי, ניתן ללמוד מנסיבות ביצוע העבירה על מסוכנות הטמונה בהמשך נהיגתו של המשיב. המשיב כאמור נסע במשאית כבדה בטבורה של עיר מבלי להביט נכחו ולראות את התנועה מולו. נהיגה כזו מלמדת על שיקול דעת בעייתי ועל כך שהותרת ההגה בידיו של המשיב עשויה לסכן את הציבור. לטעמי, לא ניתן להפריד בין עבירת ההפקרה לנסיבות התאונה. עבירת ההפקרה מקנה משנה חומרה לאירוע כולו ומעצימה את המסוכנות הנשקפת מהמשך נהיגת המשיב. לטעמי, אדם הבוחר במודע להפקיר אדם שנפצע לאחר תאונה מבלי לקיים את חובותיו – הן כאדם והן על פי חוק – לעמוד על תוצאות התאונה ולהזעיק עזרה מלמד יחס בעייתי לחוק ולסדר ויחס זה עומד ביסוד הערכת המסוכנות הנשקפת גם מנהיגתו. אכן, "אחריות מוסרית-משפטית זו [ לפי עבירת ההפקרה –ד.ס.] רחבה בהרבה מעצם החובה להקפיד על כללי התעבורה בכבישים. היא משקפת אחריות המוטלת על מעורב בתאונה להושיט עזרה למי שנפגע ושרוי במצב של חוסר ישע בפגיעתו, בלא קשר הכרחי לשאלת אשמו של הנהג לתאונה" (ע"פ 12039/04 אשר נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 16.6.05)). פשיטא שמי שכשל לכאורה בנטילת אחריות רחבה יותר מוחזק לכאורה כמי כעשוי להיכשל בעצם החובה הבסיסית יותר להקפיד על כללי התעבורה בכבישים. זאת ועוד: בבש"פ 7128/10 טל מור נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 10.10.10) קובע כב' השופט מלצר כי "מקום בו הפקיר הנאשם את הנפגעים במקום התאונה, או ניסה להסתיר, לאחר מעשה את מעשיו ולטשטש את הראיות המובילות אליו" מהווה נסיבה מחמירה המלמדת על מסוכנות כה גבוהה עד כי בית המשפט יטה שלא לקבל אפשרות על הפחתת המסוכנות או איונה על דרך של חלופת מעצר. דברים אלה אמורים אמנם בנסיבות בהן מדובר בנאשם שנסע בגילופין או תחת השפעת סם מסוכן אולם אין ספק כי קיומה של הפקרה לאחר אירוע תאונתי, לדידו של בית המשפט העליו, מהווה רכיב "מחמיר" לעניין המסוכנות הנשקפת מהנאשם.

סיכומה של נקודה זו: המסוכנות הנשקפת מהמשך נהיגתו של המשיב נלמדת הן מנסיבות התאונה והן ממה שאירע לכאורה לאחר התאונה ובעקבותיה. בנסיבות אלה ומשאין לייחס לעברו התעבורתי הקצר של המשיב משקל ממשי בהערכת מסוכנותו, ניתן לקבוע כי יש בהמשך נהיגתו של המשיב משום סיכון המשתמשים בדרך.

12.כאמור, המשיב היה פסול, בהסכמתו, למשך שישה חודשים. מטיעון ב"כ עולה כי פרנסתו עשויה להיות בסכנה ממשית אם לא יוכל להציג למעבידיו רישיון נהיגה תקף. שיקול זה כבודו במקומו מונח אולם כפי שצוין לעיל הוא משני לשיקול העיקרי המונח בפני בית המשפט שהינו הבטחת שלומם וביטחונם של המשתמשים בדרך. לפיכך, ולאחר ששקלתי את מכלול השיקולים הצריכים לענייננו, לרבות את משך הפסילה אותה ריצה המשיב ואת נסיבותיו האישיות, אני מורה על פסילתו של המשיב לנהיגה עד תום ההליכים בעניינו. בהתאם לפסיקה בעניין זה, אני קוצב את משך הפסילה לתקופה בת 4 חודשים שתמנה החל מיום 8.7.13.

זכות ערר כחוק.

ניתנה היום, ג' אב תשע"ג, 10 יולי 2013, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: