פלח ואח' נ' כונס נכסים רשמי תל אביב ואח'

החלטה

המבקשים הגישו בקשה לפי סעיף 19א לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], תש"ם-1980 (להלן: "הפקודה") לאישור הצעת פשרה או הסדר עם נושיהם.

אגב הצעה זו, ביקשו הם לעכב באופן בהול את הליכי ההוצאה לפועל במסגרתם עתיד להימכר בית מגוריהם בהוד השרון.

ביום 25.7.12 דחה בית המשפט (כב' השופטת פלאוט) בקשה זו מהטעם שלא הציעו באופן ברור לשלם לפחות 30% מכל חוב לא מובטח, וכן מאחר שהבקשה לא הועברה עדיין למשיבים ולכנ"ר ולכן אין למבקשים מעמד בהליכי פשיטת הרגל ועניינם צריך להתברר בהליכי ההוצאה לפועל בלבד (להלן: "ההחלטה הראשונה").

עתה הגישו המבקשים את בקשתם הבהולה לעיכוב ההליכים פעם נוספת.

המבקשים לא הסבירו מה השינוי שחל מאז מתן ההחלטה הראשונה, אך החלטתי בכל זאת לדון בבקשה לגופו של עניין.

הבקשה כוללת טענות רבות נגד כונס הנכסים ונגד ההליכים בהוצאה לפועל. מקומן של טענות אלה אינו בהליך הנוכחי, אלא בהליכים בהוצאה לפועל בהם נקטו ונוקטים המבקשים, כפי העולה מבקשתם.

במסגרת בקשה להסדר נושים פי סעיף 19א לפקודה אליה מתלווה בקשה לעיכוב הליכי הוצאה לפועל, על בית המשפט לבחון את פרטי ההסדר המוצע. יש חשיבות גם לבחינת השלב בו הוגשה הבקשה להסדר נושים ואת תום ליבם של המבקשים.

בהצעת ההסדר של המבקשים טוענים הם כי ניתן לממש את הנכס בו נמצא בית המגורים שלהם, באופן בו יימכר חלקו הקדמי של הנכס תמורת סך של כ-2,900,000 ₪ ובכך יהא כדי לכסות את החוב לנושה המובטח (כ-2.5 מיליון ₪) ולהותיר בקופת פשיטת הרגל לאחר הוצאות כינוס, כ-200,000 ₪.

ממקורות של קופת גמל ופקדון בחברת ביטוח מציעים המבקשים עוד 174,000 ₪ לקופת הפש"ר.

כן מציעים הם כי החלק העורפי של הנכס יפוצל לשני מגרשים, שאחד מהם יימכר תמורת הסך של 1.74 מיליון ₪, וכך יצטבר בקופת הפש"ר סכום של כ-2.1 מיליון ₪.

באשר לחובות, לטענת המבקשים, חובותיהם לנושים הבלתי מובטחים יסתכמו, לאחר בדיקת נאמנה שתמונה, בסך של 6 מיליון ₪, מהם מיליון ₪ בדין קדימה.

לפיכך, לטענת המבקשים, יהא בהצעת הסדר זו כדי להביא לסילוק 37% מהחובות הבלתי מובטחים.

עיון בהצעת הסדר זו מלמד על כך שההצעה איננה יכולה להתקבל במסגרת סעיף 19א לפקודת פשיטת הרגל.

ההצעה מבוססת על הנחות רבות, אשר את חלקן יש קושי רב לקבל. בבסיסה חוו"ד שמאי מחודש יולי 2012, אשר קובעת ערכים שונים לשווי הנכס, אך ההצעה אפילו אינה מבוססת עליה. כך, למשל, חוות הדעת מעריכה את שווי החלק הקדמי של הנכס בסכום של 2.65 מיליון ₪, אך לצורך ההצעה מתבססים המבקשים על שווי מגרש בסך של 2.9 מיליון ₪ על בסיס עסקה שנערכה לטענתם בחודש פברואר 2011 לגבי נכס דומה. סכום ההצעה יפחת, אפוא, בסך של 250,000 ₪.

בנוסף, המבקשים מתבססים על כך שתאושר בניית יחידת דיור שלישית על הנכס לפי תב"ע נקודתית בסמכות ועדה מחוזית, וניתן יהיה לפצל את החלק האחורי של הנכס פיצול נוסף לשני מגרשים. לא רק שהנחה זו מוטלת בספק, ולא הובאו גם בחשבון ההוצאות והמסים שיהיו כרוכים בביצוע תכנית מעין זו, אלא שמימוש ההנחה הנ"ל עתיד לארוך זמן לא קצר, והדבר אינו מתאים להסדר נושים.

גם בפרק החובות מתבססים המבקשים על הנחות שאינן מחוייבות המציאות. היקף חובותיהם בתיקי ההוצאה לפועל הוא למעלה מ-25 מיליון ₪, והם מצטטים מהחלטת רשם ההוצאה לפועל לפיה מדובר בהיקף חובות של למעלה מ-15 מיליון ₪, אך המבקשים יוצאים מנקודת הנחה כי כלל חובותיהם לנושים הבלתי מובטחים יסתכמו ב-6 מיליון ₪. הם טוענים גם כי חלק מהנושים מוכנים להסדר, או רואים בחובם חוב אבוד, אך בלא אסמכתאות כלשהן לטענות אלה. אין ספק שהערכת המבקשים לגבי היקף חובותיהם היא הערכה ממעיטה.

נוכח האמור לעיל בדבר הנחותיהם של המבקשים, אינני רואה סיכוי להצעת ההסדר, ואינני רואה הצדקה לעיכוב הליכים.

לא רק זאת, אלא שאפילו היה ההסדר מתקבל ומבוצע כמות שהוא, לא היה בכך כדי לענות על דרישות הפקודה.

לפי סעיף 19א(ג) לפקודה "בית המשפט רשאי לאשר את ההצעה אם מצא שיש יסוד סביר להניח שישולמו לפיה לפחות שלושים אחוזים מכל חוב לא מובטח שאילו ניתן צו כינוס ביום הגשת הבקשה היה בר תביעה, לרבות הפרשי הצמדה עליו עד ליום הגשת הבקשה לאישור ההצעה".