פלח ואח' נ' גברי

פסק דין

1.בפני בקשה לחייב את הנתבעת בתשלום דמי שכירות ראויים בגין תקופת מגוריה בנכס אשר בו היו לה זכויות במשותף עם התובעים.

התובעים ירשו, יחד עם אחיהם המנוח, בית מגורים אשר שימש למגורי המנוח ואשתו – הנתבעת.

מכח ירושת האח המנוח קיבלה הנתבעת זכויות בנכס, במשותף עם התובעים.

כאשר נפטר האח בחודש ינואר 1996, דרשו התובעים מהנתבעת לפנות את הנכס על מנת לממשו ולחלק בינהם את התמורה.

הנתבעת לא פינתה את הנכס, ולפיכך פעלו התובעים וביום 12.6.2000 הגישו תביעה כנגדה, שעניינה פירוק השיתוף ותשלום דמי שכירות ראויים.

2.ביום 18.6.2001 הגיעו הצדדים הגיעו להסכמה, אשר קיבלה תוקף של החלטה, לפיה ימונו כונסי נכסים למימוש הנכס ולחלוקת הכספים בין הצדדים. נקבע כי לאחר שיסתיימו הליכים אלו, יתן בית המשפט הוראות בדבר תשלום דמי שכירות ראויים על ידי הנתבעת בגין התקופה בה התגוררה בנכס.

3.לצדדים טענות רבות זה כנגד זה בכל הקשור לאירועים מאז פטירתו של המנוח ועד למכירת הנכס ופינוי הנתבעת ממנו (בגינן התנהלו בין הצדדים הליכים משפטיים נוספים), אשר בוצעה לבסוף רק בשנת 2010 (!).

ההכרעה בבקשה זו תסיים למעשה את ההליכים בין הצדדים בקשר עם התביעה, והצדדים הסכימו כי פסק הדין יינתן על דרך הפשרה מכח סעיף 79 א לחוק בתי המשפט (נוסח משולב).

4.בדיון שהתקיים בפני, כמו גם בסיכומיהם, ניכר היה כי מדובר בפרשה ארוכה וטעונה מאד מבחינה ריגשית, כאשר הצדדים לא מיקדו טענותיהם בעיקרה של המחלוקת ולא הציגו ראיות לעניין גובה דמי השכירות הראויים לנכס מבחינת מיקומו, גודלו, או מצבו בתקופה הרלוונטית.

התובעים טענו, כי שכר הדירה הראוי הינו 500 דולר ארה"ב לחודש, לתקופה המתחילה במועד בו ביקשו כי הנתבעת תפנה את הנכס, ואילו הנתבעת טענה כי שכר הדירה הראוי הינו בגובה 84 דולר ארה"ב לחודש בלבד, לאחר ניכוי אותו חלק המשקף את בעלותה המשותפת עם התובעים.

5.בהתחשב בנסיבות התיק, בנתונים החלקיים שהוצגו בפני, בשנים שחלפו מאז החלו ההליכים ועד לסיומם, בשינויים ההכרחיים שחלו בעלויות השכירות בשנים אלו, ובסמכות שניתנה לי להכריע על דרך הפשרה, אני קובעת כי הנתבעת תשלם שכר דירה ראוי לתקופה שתמנה ממועד הדרישה לפינוי ועד לפינוי בפועל (171 חודשים) בסך של 105,000 ₪ (לאחר התחשבות בחלקה היחסי של הנתבעת בנכס).

ניתן היום, ה' ניסן תשע"ב, 28 מרץ 2012, בהעדר הצדדים.