פלוצניק ואח' נ' מורגן ואח'

החלטה

בפניי בקשה לביטול אישור פסק בוררות.

ברקע ההתדיינויות מצויות העובדות הבאות. בין הצדדים התנהל הליך בוררות בפני הרב מרדכי גולדשטיין. ביום 24.1.13 ניתן פסק בוררות סופי (להלן: "פסק הבוררות") וביום 21.2.13 הגישו המשיבים לבית המשפט זה, בקשה לאישורו. בהעדר תגובה מצד המבקשים, ביום 15.4.13 ניתן לפסק הבוררות תוקף של פסק דין (להלן: "פסק הדין"). מכאן הבקשה שלפניי.

לטענת המבקשים, ביום 21.2.13 טסו לארה"ב וחזרו לארץ רק ביום 15.4.13, ולא זכור להם שקיבלו עותק מפסק הבוררות הסופי עובר נסיעתם. לדבריהם, אף אחד לא היה בכתובת ביתם באותה עת שיכול היה לקבל את מסמכי ביהמ"ש, הם לא ידעו שהוגשה בקשה לאישור פסק בוררות ולכן גם לא הגישו את תגובתם. המבקשים מוסיפים שפסק הבוררות אינו כולל את החלטות הבורר מפסק הביניים מיום 18.10.12, הוא אינו כולל הכרעות בכל הנושאים הכלולים בשטר הבוררין ותוכנו מנוגד לתקנות הציבור. לטענתם, פסק הבוררות מתייחס רק לשאלת הסרתה של הערת האזהרה לטובתם על זכויות המשיבים בדירה, והוא אינו כולל הוראות נוספות להבטחת זכויותיהם במחסן ובחצר. המבקשים מציינים שאין להם התנגדות שתירשם הערה אחרת, לפיה במידה והמשיבים ירצו למכור את הדירה, התמורה שתתקבל תחולק בין המוכרים למשיבים לפי שיעורים שייקבעו לפי שמאי מוסכם.

לטענת המשיבים, פסק הבוררות נשלח אל המבקשים בדואר רשום ונמסר לידם ביום 28.1.13. לדבריהם, המבקש לא טוען בתצהירו שלא קיבל את פסק הבוררות אלא שהוא "לא זוכר" שקיבל אותו. לדידם, אין כל נפקות לכך שהמבקשים לא קיבלו את העתק הבקשה לאישור פסק הבורר, מכל סיבה שהיא, בין אם היו בארץ או לאו, שכן ממילא חלפו 45 הימים הקבועים בחוק לצורך הגשת בקשה לביטול פסק בוררות, וכי הגשת הבקשה לאישור פסק בוררות אף מקצרת את מועד הגשת ההתנגדות, ל-15 יום בלבד. לטענתם, טענת המשיבים שפסק הבוררות נוגד תקנות הציבור סתמית והיא ניתנה בלא הסבר. כמו כן, המשיבים מציינים שפסק הביניים קבע מפורשות שעל המבקשים למחוק את הערת האזהרה עד ליום 25.10.12, היות והם לא צייתו לפסק הביניים, נדרש הבורר להוציא את פסק הבוררות הסופי. עוד נטען כי המבקשים עצמם הודו שקיבלו את פסק הביניים, ולא צייתו לו וזאת בחלוף למעלה מחצי שנה לאחר שהומצא לידם.

המבקשים טוענים בתגובה, שבעצם הגשת הבקשה לאישור פסק בוררות בטרם חלוף 45 יום, מצד המשיבים, הם למעשה "פתחו להם את השער" ואפשרו להם להגיש התנגדותם, בהתאם לתקנות. יתר על כן, לטענתם, העובדה ששהו בחו"ל יש בה כדי להוות נימוק סביר ומוצדק למתן ארכה להגשת התנגדות, שכן אין לצפות מאדם השוהה בחו"ל שיהיה מודע לעצם מהות בקשה שמוגשת לביהמ"ש ולהוראות החוק בדבר מועד הגשת ההתנגדות, לא כל שכן, כשמדובר בעולים חדשים וכי יש לראות בבקשת ההתנגדות, גם כבקשה להארכת מועד להגשת בקשה לביטול פסק בוררות, אף ללא כותרת רשמית. לדבריהם, אם ביהמ"ש יאשר את פסק הבוררות, תבוטל הערת האזהרה והם ייוותרו ללא כל הגנה חוקית בניגוד לתקנת הציבור, שכן לבורר אין הכשרה משפטית, והוא ככל הנראה אינו מבין שביטול הערת האזהרה, ללא הגנה חליפית, מותירה אותם חשופים לחסדיהם של המשיבים שעלולים למכור את רכושם שלא על דעתם וללא כל תמורה. לדידם, על הבורר לתקן את פסק בוררות וזאת בכדי להגן על זכויותיהם של שני הצדדים, ולא לאפשר למשיבים להשתלט "חוקית" על רכוש לא להם.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל.

תקנה 15(ב) לתקנות סדרי הדין בעניני בוררות, השתכ"ט-1968 (להלן: "התקנות") קובעת כאמור:

"המשיב רשאי להתנגד לאישור פסק הבוררות בדרך בקשה לביטולו, תוך חמישה עשר ימים מהיום שהומצאה לו ההודעה האמורה בתקנה 8, ובלבד שלא יאחר מן המועד הקבוע בסעיף 27 לחוק; לא התנגד כאמור, יאשר בית המשפט או הרשם את הפסק ואין צורך לשמוע את בעלי הדין."

מעיון בחומר שהונח בפניי עולה כי הסיבה לכך שהמבקשים לא נדרשו לבקשה לאישור פסק בוררות היא שבאישור שהוגש לביהמ"ש הנושא תאריך 21.2.13 צוין כי המכתב "לא נדרש". ביום 21.2.13, טסו המבקשים לחו"ל ושבו לארץ רק ביום 15.4.13. כמו כן, מהמידע המצוי בנט המשפט, עולה כי פסק הדין הומצא למבקשים רק ביום 17.4.13, לאחר שובם מחו"ל. המבקשים הגישו בקשה לביטול פסק הבוררות, בכתב ידם ביום 29.4.13, וניתנה להם ארכה להגשתו בצורה מסודרת ובצירוף תצהיר עד ליום 20.5.13. במקרה דנן, ההחלטה שניתנה במעמד צד אחד נפגמה, היות ולמבקשים לא בוצעה מסירה בפועל בשל העובדה ששהו בחו"ל באותה עת. (ראו לעניין זה ספרו של א. גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה עשירית, 372) בנסיבות אלו, הנני נעתר לבקשתם.

אדגיש, שמקומה של הטענה לעניין חלוף המועדים עפ"י החוק, מקומה בדיון שיתייחס להתנגדות .

נוכח האמור לעיל, הבקשה מתקבלת.

הבקשה לביטול תוגש ע"י המשיבים שבבקשה העיקרית (המבקשים כאן) עד יום 10.6.13.

אין צו להוצאות.

ניתנה היום, כ"א סיון תשע"ג, 30 מאי 2013, בהעדר הצדדים.

ראובן שמיע, רשם התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: