פלונית נ' פלוני

1. בין הצדדים, בני זוג לשעבר, התנהל הליך בבית המשפט לענייני משפחה שסופו בפסק דין שקבע כי על הצדדים לקיים הסכם ממון שנערך ביניהם שנים קודם לכן. המבקשת - האישה - הגישה ערעור לבית המשפט המחוזי על פסק הדין, ובדיון מקדמי ("קדם ערעור") שנערך בבית המשפט המחוזי ניתן צו המופנה לכל המוסדות הפיננסיים בהם ניהלו הצדדים חשבונות, יחד ובנפרד, המורה להם להמציא לעיונו של בית המשפט את היתרות המצויות בחשבונות אלה נכון למועדים הרלבנטיים לפי קביעתו של בית המשפט לענייני משפחה. השאלה המתעוררת במקרה דנן היא, האם היה רשאי בית המשפט המחוזי להורות כן בהעדר הסכמה מטעם כל אחד מהצדדים ובשים לב לזכות לפרטיות.

רקע ביתר הרחבה

2. הצדדים נישאו זה לזו בשנת 1972. בשנת 1993 התגלע ביניהם קרע שלאחריו החליטו לערוך הסכם ממון ולהמשיך בקשר הזוגי. נישואיהם של הצדדים המשיכו להתקיים אפוא, עד שבשנת 2007 התגלע ביניהם קרע נוסף, והם החליטו להתגרש. בשנת 2009 ניתן הגט והצדדים התגרשו באופן סופי. מיד בסמוך לכך הגישו כל אחד מהצדדים תביעות שבבסיסן הסכם הממון - הבעל לביטול חלקים מהסכם הממון והאישה לאכיפתו.

3. ביום 22.10.2013 ניתן פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה. בית המשפט דחה את תביעת הבעל לביטול חלקים מהסכם הממון וקיבל את תביעת האישה לאכיפתו. לצד זאת נדחו רכיבים שונים בתביעת האישה שעניינם נזקים לכאורה שגרם לה הבעל. בשורה התחתונה נקבע כי על הצדדים לקיים את הוראות הסכם הממון, כמו גם את הוראות ההסכם החלקי/זמני שנכרת בין הצדדים וקיבל תוקף של פסק דין עוד לפני גירושיהם. בהתאם נקבע כי כל הרכוש שנצבר על ידי כל אחד מהצדדים, לרבות המוניטין ולמעט בית מגורים ועסקו של הבעל, שייכים לצדדים בחלקים שווים. כן הורה בית המשפט על מינוי רואה חשבון על מנת שיערוך חוות דעת חשבונאית מלאה בכל הנוגע לרכוש הצדדים ולזכויותיהם.

4. על פסק דין זה הגישה האישה ערעור אשר נמחק ביום 6.1.2014 בהתאם לקביעתו של בית המשפט המחוזי לפיה פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה איננו אלא החלטה אחרת, והדרך להשיג עליו היא באמצעות הגשת בקשת רשות ערעור. האישה הגישה אפוא בקשת רשות ערעור, ובעקבות דיון שהתקיים לפני בית המשפט המחוזי חזרה בה מן הבקשה, תוך שהובהר בשנית כי פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה איננו אלא החלטה אחרת, וכי רק לאחר השלמת כל ההליכים שנותרו לבירור, ניתן יהיה להגיש ערעור.

5. הענין חזר אפוא לבית המשפט לענייני משפחה, וביום 1.11.2016 - לאחר שהוגשה חוות דעתו של רואה החשבון שמונה בהליך - ניתן פסק דין משלים. בפסק הדין קבע בית המשפט, בין היתר, כי הכספים הנזילים שנצברו בין הצדדים עד למועד הגירושין (25.6.2009) יחולקו ביניהם שווה בשווה, וכי גם ההפקדות שנצברו בקופות הגמל וקרנות הפנסיה יחולקו באופן שווה בשווה, אך זאת עד ליום 1.1.2017, כביטוי למוניטין שנצבר במהלך החיים המשותפים.

6. כנגד פסק הדין (מיום 22.10.2013 ומיום 1.11.2016) הגישה האישה ערעור לבית המשפט המחוזי. בין יתר טענותיה טענה האישה כי המועדים שנקבעו בפסק דינו המשלים של בית המשפט לענייני משפחה לחלוקה שווה בין בני הזוג אינם משקפים את הסכמות הצדדים כפי שנוסחו בהסכם הממון, ולמעשה הם מתייחסים לכסף שצברה האישה לבדה לאחר מועד הקרע, שמטבע הדברים היה לפני מועד הגירושין, והוא המועד הקובע.

7. ביום 27.3.2017 קיים בית המשפט המחוזי (השופטת ו' פלאוט) דיון מקדמי בערעור, ובסופו ניתנה החלטה זו:

"בשלב זה... אני מוצאת לנכון ליתן הוראות שעניינן הפיכת פסק הדין לאופרטיבי. היינו יש לדעת מה השורה התחתונה של פסק הדין מבחינה כספית, מה החלוקה בין הצדדים ובעקבות כך מה הפערים ביניהם.