פלונית נ' פלוני (קטין)

כבוד השופט שאול שוחט , סג"נ – אב"ד

ערעור על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה במחוז תל אביב ( תמ"ש  39885-03-20, כב' הש' ארז שני ) , מיום 22.3.20 (להלן: פסק הדין ). בפסק הדין קיבל בית משפט קמא את תביעתו של המשיב והורה למערערת להשיב את הקטין מ' ב' , בנם של הצדדים, יליד  00.00.11 ,לצרפת, בתוך 7 ימים, תוך מתן הוראות נלוות, ופסיקת הוצאות.

למערערת ולמשיב ( להלן: בני הזוג, הצדדים) ילדה נוספת, ילידת 00.00.12, שנותרה בצרפת, עם המשיב.

התביעה של המשיב הוגשה ביום 19.3.20. הדיון בבית משפט קמא התקיים ביום 22.3.20 . לא הוגש כתב הגנה. הצדדים לא התייצבו. טענות הצדדים נשמעו בדיון באמצעות באי כוחם. ב"כ המערערת לא עתרה לניהול הוכחות. לשאלת בית המשפט, אם יש משהו מעבר לדברים שנאמרו על ידה, שהמערערת תרצה להוכיח כהגנה, השיבה ב"כ המערערת, כי היא רק מבקשת להגיש אסופת מסמכים בהם דו"ח פסיכולוגי שמראה על מצב הילדים.

המערערת לא השלימה עם פסק הדין והגישה את הערעור שלפנינו.

הערעור הוגש ביום 25.3.20. עיכוב ביצוע ניתן ביום 26.3.20. בהחלטה מיום 27.3.20 נקבע כי הדיון בערעור יתקיים על דרך של סיכומים בכתב בהתאם לתקנה 448(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 ( להלן: תקנות סדר הדין או התקנות).

בפי המערערת חמישה טיעונים אליהם נדרש שלא כסדר הבאתם:

סמכות מקומית

לטענת המערערת הסמכות המקומית לדון בתביעת המשיב נתונה לבית המשפט לענייני משפחה בירושלים שם היא התגוררה נכון למועד הגשת התביעה. המערערת מפנה לתקנה 258ג לתקנות. טעות כפולה בידה. בתביעה ל "החזרת ילדים חטופים לחוץ לארץ" ( פרק כ"ב 1 לתקנות סדר הדין) בית המשפט שאליו תוגש התובענה הוא בית המשפט "שבתחום שיפוטו מצוי הילד" ורק אם "לא היה המקום ידוע לתובע יחולו הוראות תקנה 258ג" (תקנה 295ב לתקנות). כלל סמכות מקומית זה גובר על כללי הסמכות המקומית שבפרק כ'1 לתקנות שנוגע לתובענות בענייני משפחה (תקנה 295א(א) לתקנות). כלל זה נועד להקל על ההורה 'הנחטף', שנאלץ לנקוט בהליכים להשבת ילדו למקום מגוריו הרגיל, להתניע את ההליכים במהירות וביעילות. לתכלית זו יש לפרש את ההיגד "מצוי" במובנו הרחב, בהיקש מכלל התפיסה שחל בכללי הסמכות הבינלאומית, להבדיל ממקום המגורים של המערערת.

בענייננו, אין מחלוקת שלעת הגשת התביעה היה הקטין מצוי, יחד עם אמו, בכתובת סבתו, אם המערערת, בתל אביב. לכתובת זו בוצעה המסירה של כתב התביעה, לידי המערערת, שם התגוררו השניים, גם אם בין לבין, עד שעברו לירושלים (סעיפים 60, 71 לסיכומי המערערת). כתובת זו היא הכתובת, שהייתה ידועה למשיב ככתובת בה ישהו המערערת והקטין בארץ. כך עולה מתכתובת הדואר האלקטרוני, מוצג 13 למוצגי המערערת, בה מאשרת היא, לבקשת המשיב, שזו תהיה כתובתה בארץ.

אין גם מחלוקת שהמשיב, נכון להגשת התביעה, לא ידע על מהלכיה של המערערת לעבור ולהתגורר בירושלים וממילא לא ידע על מקום הימצאו של הקטין שם, ככל שאכן מקומו היה שם. משכך, גם מטעם זה הסמכות היא לבית המשפט בתל אביב ( תקנה 295ב סיפא שהובאה לעיל) משום תחולת הוראות תקנה 258ג לתקנות ולענייננו תקנת משנה (ג),שהרי אין חולק שלתביעת המשיב לא היה מקום שיפוט מתאים לפי פרק כ' 1 לתקנות.

מטעם זה גם לא הייתה לבית המשפט לענייני משפחה בירושלים, מלכתחילה, סמכות מקומית לדון בתביעות שהגישה המערערת (יישוב סכסוך, משמורת ומזונות), שהרי בירת ישראל אינה ולא הייתה מקום מגורים משותף של הצדדים, גם לא האחרון ( תקנה 258ג(א)). לפיכך גם הסמכות לדון בתביעות המערערת מסורה לבית המשפט בתל אביב מכוח תקנת משנה זו.

כך או כך, המשמעות המופרזת, שמבקשת המערערת להקנות לסמכות המקומית אינה במקומה. ההלכה שנפסקה ברע"א 188/02 מפעל הפיס נ' כהן פ"ד נ"ז (4) 473  וכן ברע"א 11556-05 קמור רכב בע"מ נ' חימו, 27.2.06 בוודאי יפה, אף ביתר שאת, בתביעות להחזרת ילדים חטופים לאור לוח הזמנים הצפוף שמעמידות התקנות לצורך דיון והכרעה בהן.

התובענה הוגשה טרם זמנה

לא התבררה לה טענה זו של המערערת. כך בעמוד 1 לסיכומיה : "אלא שהתובע נחפז יתר על המידה וכדי ליצור יתרון משפטי נפנה להגשת תובענה לפי אמנת האג טרם זמנה ובלא שהיה לו צורך בכך", ואידך זיל גמור. לא ניתן להכיל טענה זו בהליך שהתקיים בערכאה הדיונית קל וחומר בערכאת הערעור.  המערערת היא שהצהירה , גם בקמא בדיון בעל פה וגם בכתובים , בסיכומיה לפנינו, כי היא לא מתכוונת להחזיר את הקטין לצרפת וגם אם יורו לה לעשות כן היא עצמה תישאר בארץ (עמ' 6 לפרוט' קמא ש' 10 - 9 ו – ס' 53 לסיכומיה). אימתי ציפתה המערערת שהמשיב יגיש את תביעתו שעה שהתברר לו כי אין בדעתה להשיב את ילדו לצרפת? המערערת הודיעה לו על כך ביום 10.3.20 ( מוצג 11 למוצגי המערערת). כמתחייב פעל המשיב והגיש את תביעתו במידי, ביום 19.3.20. כך נאה וכך יאה. כך או כך, עתה כשניתן פסק דין בתביעה אין כל משמעות לטענה הזו.

מקום המגורים של הקטין ו"האסכולה הכוונתית"