פלונית נ' פלוני ואח'

1.התובעת, ילידת X.X.92, הייתה כבת 17 במועדים הרלוונטיים לתביעה זו.

הנתבע 1 היה גם הוא באותו גיל לערך. הנתבעים 2 ו- 3 הם הוריו של הנתבע, והתובעת טוענת כי הם אחראים להתנהגותו ולפעולותיו של הנתבע 1, וחבים לכן, יחד איתו, בגין הנזק שנגרם לה.

2.במועדים הרלוונטיים לתביעה התגורר הנתבע בבית הוריו, שמצוי בשכנות לבית משפחת התובעת. לטענת התובעת, הנתבע נהג באופן קבוע, ובמשך למעלה משנה וחצי, להסיג את הגבול לביתה, להתגנב לחלון חדרה או לחלון חדר השירותים שבו השתמשה, ולהסתכל עליה, מתוך מטרה לראות אותה מתפשטת או עירומה.

3.יצוין, כי כנגד הנתבע הוגש כתב אישום, שייחס לו שני מקרים ספציפיים, שבהם ביצע את המעשים האמורים. הנתבע הורשע בגין מעשים אלה בעבירות של הסגת גבול פלילית, פגיעה בפרטיות בילוש והטרדה אחרת (גזר דין מיום 16.10.12 בתיק 17639-01-10 בבית משפט לנוער בחדרה). כחלק מגזר הדין, חויב הנתבע לפצות את התובעת בסכום של 6,000 ₪. יחד עם זאת, התובעת טוענת, כאמור, כי מעשיו של הנתבע נמשכו תקופה ארוכה וכי כתב האישום כלל רק שני מקרים, משום שרק לגביהם היו בידי המשטרה סירטונים שתיעדו את הנתבע.

4.לטענת התובעת, בגין מעשיו של הנתבע, נגרמו לה נזקים נפשיים, שחלקם בלתי הפיך. לטענתה, הפיצוי שניתן לה במסגרת ההליך הפלילי אינו משקף את כל הנזקים שנגרמו לה. התובעת טוענת כי נותרה לה נכות נפשית והיא עותרת לכן לפיצוי בגין כאב וסבל, הפסדים שונים, הוצאות שנדרשה להוציא לצורך מיגון הבית והצבת מצלמות שאפשרו לבסוף את תפיסתו של הנתבע, וכן פיצוי בגין הוצאות ופגיעה בפרטיות.

5.לנוכח הרשעתו של הנתבע 1, אין למעשה מחלוקת בשאלת אחריותו כלפי התובעת.

יחד עם זאת, לנוכח טענותיה של התובעת, לפיה המקרים נשוא כתב האישום אינם אלא קצה הקרחון, בעוד שבפועל מעשיו של הנתבע נמשכו תקופה ארוכה, יש צורך להכריע בעניין זה. בנוסף, יש צורך להכריע בשאלת אחריותם של הנתבעים 2 ו- 3, הוריו של הנתבע 1.

לאחר כל אלה, יש צורך להכריע בשאלת גובה הנזק.

היקף המעשים נשוא התביעה

6.אכן, כתב האישום ייחס לנתבע רק שני מקרים. אולם אין ללמוד מכך כי רק בשני מקרים אלה עשה הנתבע את המעשים המיוחסים לו. כל שניתן ללמוד, מכך שרק שני מקרים נכללו בכתב האישום, הוא שהמאשימה סברה באותה עת שרק ביחס לשני המקרים הללו יש בידה די ראיות להוכחת אשמתו של הנתבע, כנדרש בהליך פלילי.