פלונית נ' משרד הפנים - רשות האוכלוסין וההגירה

הערעור הנדון הוגש על פסק-דינו של בית הדין לעררים בירושלים (כבוד הדיין ח' גוגנהיים) בתיק ערר (ירושלים) 3691/20 מיום 17.6.2021, שלפיו נדחה הערר שהגישה המערערת, נתינת מולדבה, על החלטת מנכ"ל רשות האוכלוסין, מיום 17.8.2020. בהחלטתו זו אומצה המלצת הוועדה הבינמשרדית לעניינים הומניטאריים (להלן – הוועדה הבינמשרדית), ובהתאם לכך נדחתה בקשת המערערת לקבל מעמד מישראל מטעמים הומניטאריים על-פי נוהל הפסקת הליך מדורג לבן הזוג הזר (מס' נוהל 5.2.0017) (להלן – הנוהל), מאחר שנמצא כי רוב זיקותיה אינן לישראל.

עיקרי העובדות הדרושות להחלטה

2.המערערת היא נתינת מולדובה, ילידת שנת 1964. היא אם לבת מנישואיה הראשונים, היא חיה בישראל כשבע-עשרה שנה ובשנים האחרונות מתפרנסת מעבודה כקוסמטיקאית.

המערערת נכנסה לישראל ביום 7.4.2005 כעובדת בענף הסיעוד, ברישיון מסוג ב/1, אשר תוקפו הוארך מעת לעת עד יום 19.5.2012. ביום 16.8.2011 נישאה למר ל' פ' ז"ל, יהודי אזרח ישראל, וביום 3.10.2011 הגיש ג' בקשה למתן מעמד למערערת מכוח נישואיהם. בריאיון שנערך לבני הזוג ביום 20.11.2011 סיפרו הם בין השאר, כי הכירו בחודש אפריל 2011 וכי כעבור כארבעה חודשים עברו לגור יחד ונישאו. עוד נאמר, כי ג' חולה במחלת הסרטן, שממנה למרבה הצער, נפטר ביום 25.12.2015, בחלוף ארבע שנים וכשלושה חודשים מאז החל ההליך המדורג להסדרת מעמדה של המערערת בישראל.

ביום 20.2.2012 ניתן למערערת רישיון מסוג ב/1 למשך חצי שנה, עד יום 20.8.2012, וביום 6.9.2012 הוארך תוקפו עד יום 31.12.2012. בעקבות ריאיון נוסף שנערך לבני הזוג ביום 17.12.2012, שודרג מעמדה של המערערת וניתן לה רישיון ישיבה ארעי מסוג א/5 שתוקפו הוארך מעת לעת. בפעם האחרונה שבו הוארך תוקפו במסגרת ההליך המדורג, נקבע כי יעמוד בתוקף עד יום 15.1.2016.

בעקבות פטירתו של ג' ז"ל, הגישה המערערת ביום 14.1.2016 בקשה להסדרת מעמדה בישראל מטעמים הומניטאריים. במעמד הגשת הבקשה נערך לה ריאיון וניתן לה רישיון ישיבה מסוג א/5. ריאיון נוסף נערך לה ביום 26.11.2018. תוקפו של רישיון הישיבה הוארך מעת לעת ובפעם האחרונה עד יום 22.6.2021. מאז הוארך תוקפו מכוח צווי ביניים שניתנו במסגרת ההליכים המשפטיים הנדונים.

3.מאז הגיעה המערערת לישראל לראשונה, היא יצאה מישראל מספר פעמים רב. בין השנים 2012-2005 יצאה חמש פעמים, בשנת 2013 יצאה למשך כחודש, בשנת 2015 יצאה למשך כשבועיים ובין השנים 2020-2016 יצאה עוד כארבע-עשרה פעמים. כמו כן, במהלך השנים 2019-2014 הגיעה בתה של המערערת עם בנה (נכדה של המערערת) לבקר אותה בארץ כחמש פעמים, בכל פעם למשך כשבועיים. בתה של המערערת הייתה נשואה לישראלי שעמו חיה במולדבה, אך היא התגרשה ממנו לפני מספר שנים וכיום היא חיה בזוגיות במוסקבה (רוסיה) ומבן זוגה הנוכחי, נולד לה בן נוסף. למערערת הורים גרושים. אביה גר בקישינב (מולדבה) וגם אחיה גר שם ואילו אמה גרה בדירת סטודיו בבעלות המערערת המצויה סמוך למוסקבה. המערערת ירשה מדודתה דירה במולדבה, שאותה מכרה בחודש יוני 2019, במהלך נסיעתה למולדבה למטרה זו.

4.בהתאם לנוהל ולנוכח פטירתו המצערת של בעלה המנוח של המערערת, הועבר עניינה להחלטת הוועדה הבינמשרדית וזאת משנמצא כי התקיימו ארבעת התנאים הקבועים בסעיף ג.7.3 בנוהל: כנות הקשר הזוגי והעובדה שהוגשה בקשה להסדרת מעמדו של בן הזוג הזר בישראל מכוח קשר זוגי זה; במסגרת ההליך המדורג קיבל בן הזוג הזר רישיון ישיבה בישראל מסוג א/5; עברה יותר ממחצית תקופת ההליך המדורג; במהלך תקופת ההליך המדורג לא היה ספק בדבר כנות הקשר.

הוועדה הבינמשרדית דנה בעניינה של המערערת בחודש יולי 2020 ומצאה כי לא נמצאו טעמים המונטאריים המצדיקים מתן מעמד למערערת בישראל ולפיכך המליצה לדחות את בקשתה לקבלת מעמד בישראל. בהחלטתו מיום 17.8.2020 אימץ מנכ"ל רשות האוכלוסין וההגירה את המלצת הוועדה ובהתאם לכך וכאמור, דחה את בקשתה של המערערת.

תמצית נימוקי ההחלטה היא כי לאחר בחינת "זיקותיה של המבקשת לישראל ולחו"ל", נמצא כי "זיקתה... לחו"ל חזקה וממשית יותר מזיקתה לישראל". כך בין השאר נמצא, כי מדובר במי שנולדה, התחנכה, נישאה, ילדה בת וחיה שנים רבות במולדבה; שהייתה רבת השנים בישראל אינה בגדר טעם הומניטארי ואף אין לה ילדים בישראל; בתה ושני נכדיה חיים ברוסיה והיא מצויה בקשר קרוב עמם; הקשר עם משפחת בן זוגה המנוח החיה בישראל, יכול להישמר אף לאחר חזרתה אל מדינת המוצא שלה ומכל מקום, אין בכך משום טעם הומניטארי. לפיכך וכאמור, בקשת המערערת לקבלת מעמד נדחתה וכך גם הערר שהגישה אל בית הדין לעררים ומכאן ערעורה.