פלונית נ' מדינת ישראל

1. בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (הנשיא א' טל והשופטות ז' בוסתן ונ' בכור) בעפ"ג 49884-04-17 מיום 19.11.17, במסגרתו נדחה ערעורה של המבקשת על חומרת העונש שהושת עליה בגזר דינו של בית משפט השלום ברחובות (סגן הנשיאה מ' מזרחי) בת"פ 38581-04-16 מיום 2.4.17.

2. ביום 20.11.16 הורשעה המבקשת, בהתאם להודאתה, בעבירה של גניבה בידי עובד, עבירה לפי סעיף 391 יחד עם סעיף 383 לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

3. על פי עובדות כתב האישום המתוקן, גנבה המבקשת ממתנ"ס XXX, בו עבדה כמזכירה במחלקת הגבייה, סך כולל של 459,808 ש"ח, במספר רב של הזדמנויות, במהלך התקופה שבין חודש ינואר 2011 ועד חודש מאי 2013. המבקשת נהגה להציע ללקוחות המקבלים שירותים מהמתנ"ס הנחה תמורת תשלום במזומן, ואת הכסף המזומן שקיבלה מהם נטלה לכיסה, תוך שהנפיקה קבלות פיקטיביות.

4. בגזר דינו קבע בית משפט השלום כי מתחם הענישה ביחס לעבירה בה הורשעה המבקשת נע בין 24 חודשי מאסר עד 36 חודשי מאסר בפועל. בית המשפט שקל מחד גיסא את הנסיבות לחומרא בעניינה של המבקשת, ובהן הסכום הגבוה שנגנב במצטבר מקופת המתנ"ס; התקופה הארוכה שבמהלכה נמשכו הגניבות וריבוי מעשי הגניבה, כאשר בכל פעם התגבשו יסודות העבירה; והצורך בהרתעת הציבור מפני הישנות מעשים דומים. מאידך גיסא שקל בית המשפט את הנסיבות לקולא, ובהן עברה הפלילי הנקי של המבקשת; הודאתה בכתב האישום; העובדה שחלפו שלוש שנים מאז שבוצעו המעשים ועד להגשת כתב האישום; התרשמותו שהמבקשת "עלתה על דרך נורמטיבית חדשה"; והיותה של המבקשת אם משמורנית יחידה על ילדיה הקטינים בני 7-16. עוד זקף בית המשפט לזכותה של המבקשת את העובדה שהשיבה את מלוא סכום הגזילה עוד בטרם הוגש כתב אישום, בהתאם להסכם שנחתם בינה לבין המתנ"ס ביום 3.11.14. לבסוף שקל בית המשפט את העובדה שהמבקשת הביעה צער וחרטה על מעשיה, ואת המלצתו של שירות המבחן לענישה שיקומית.

           לנוכח מכלול השיקולים המפורטים, הגיע בית משפט השלום למסקנה לפיה בקביעת עונשה של המבקשת, יש לסטות לקולא באופן משמעותי ממתחם הענישה שקבע. יחד עם זאת, לנוכח גובה הסכום שנגנב, סבר בית המשפט כי אין להסתפק בענישה בדרך של עבודות שירות, ועל כן השית על המבקשת עונש מאסר בפועל לתקופה של תשעה חודשים וכן עונש של שישה חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים, שלא תעבור את העבירה בה הורשעה.

5. המבקשת ערערה על גזר דינה לבית המשפט המחוזי מרכז. לאחר ששמע את טיעוני הצדדים הורה בית המשפט על קבלת תסקיר מבחן משלים שיתייחס לאפשרות של טיפול בילדיה הקטינים של המבקשת על ידי אחרים בעת שתרצה את עונש המאסר שהוטל עליה. מהתסקיר עלה כי המבקשת התגרשה מבן זוגה בשנת 2015, כי האב אינו דואג לצרכיהם הפיזיים של הילדים ומסית אותם נגד האם. עוד עלה כי המבקשת היא אם מיטבה הדואגת לכל צרכי הילדים, וכי הילדים זקוקים לה בין היתר לצורך תיווך בינם לבין האב. לנוכח זאת, ולנוכח הערכת שירות המבחן כי המבקשת נמצאת ברמת סיכון נמוכה, וכי ההליך הטיפולי שהחלה בו מתקדם באופן מוצלח, המלצת שירות המבחן היתה להימנע משליחתה של המבקשת למאסר.

6. בית המשפט קמא שקל, לצד המלצת שירות המבחן, ונסיבותיה המקלות הנוספות של המבקשת, את חומרתה של העבירה, ובכלל זה את התקופה הארוכה שבמהלכה חזרה המבקשת על מעשי הגניבה, את סכום הכסף הגבוה שנגנב ואת התכנון המוקדם והמתוחכם מצד המבקשת. בהקשר זה קבע בית המשפט כי אין לייחס משקל רב לעברה הפלילי הנקי של המבקשת, שכן בכל פעם שנטלה המבקשת כספים לכיסה היא ביצעה עבירה נפרדת, באופן המבטא "דפוס עברייני מובהק". בית המשפט הדגיש כי מטיעוני הצדדים בפניו והאמור בתסקירים עולה שהכסף לא שימש את המבקשת על מנת לשמור על קורת גג מעל לראשיהם של ילדיה או לכלכל אותם בצרכיהם הבסיסיים, אלא לצרכי מותרות שלה ושל ילדיה. כן לקח בית המשפט קמא בחשבון את האינטרס הציבורי של הטלת ענישה ראויה בשל הפגיעה באמון המעביד והציבור. לנוכח כל אלה, קבע בית המשפט שהשתת עונש מאסר בדרך של עבודות שירות אינה מקיימת את עקרון ההלימה. בהקשר זה הדגיש בית המשפט כי:

"הנסיבות שפורטו לקולא בעניינה של המערערת הינן כבדות משקל, אולם הן מצאו ביטויין כדבעי בעונש המקל מאוד שהושת עליה בנסיבותיה החמורות של העבירה דנן, שאלמלא אלה – היה עונשה כבד יותר, ומאסרה ממושך במידה ניכרת".

           בית המשפט ציין כי לא נעלמה מעיניו העובדה שהמבקשת היא אם לשלושה ילדים קטינים, וכי על פי הערכתו של שירות המבחן האב אינו כשיר לגדלם, אך הוסיף כי ישנן חלופות אחרות, שטרם נבחנו, לגידולם של הילדים בביתם של קרובי משפחה במשך תקופת מאסרה של האם.