פלונית נ' א' ואח'

תביעה לפינוי, סילוק יד והריסה.

רקע כללי וטענות הצדדים

התובעת מבקשת סילוק ידם של הנתבעים מן הבית ברחוב A, גוש ***** חלקה */** (להלן: "הבית" או "המקרקעין") וכן הריסה של מבנה הנמצא בשטח מגרש הבית.

התובעת היא היורשת היחידה של הבית (שני הוריה המאמצים נפטרו בשנים 1987 ו- 1989). התובעת נרשמה בלשכת רישום המקרקעין כבעלת זכויות בבית רק ביום 12.09.13 לאחר תהליך ארוך בנוגע לעיזבונות של הוריה המאמצים המנוחים. במסגרת זו ניתן צו ירושה חלקי שנוגע למקרקעין ביום 17.10.12 ולפיו היורשת הייתה המנוחה. צו קיום צוואתה של המנוחה ניתן ביום 24.01.10.

הנתבעים הם השכנים של הוריה המנוחים ומתגוררים ברח' B . בדיון ביום 30.05.16 הסכימה התובעת למחוק את הנתבעת 2 מן ההליך ועל כן פסק הדין הוא בעניינו של הנתבע 1 בלבד.

המבנה שהריסתו התבקשה הוא מבנה שהוקם בצמוד לבית המגורים, בחצר, בשטח של כ – 100 מ"ר ומשמש כבית כנסת (להלן: "המבנה"). המבנה נבנה ולאחר מכן הורחב ושופץ ללא היתר בנייה.

ביום 20.02.13 פנתה התובעת לנתבעים באמצעות בא כוח בדרישה להריסת המבנה ולתשלום דמי שימוש ראויים, אך הנתבעים הודיעו בתגובה כי הם יושבים בשטח בהסכמה וכי אין בכוונתם לעזוב. התובעת טענה בכתב התביעה כי הנתבעים מונעים את כניסתה לבית ונעלו את שערי הכניסה למגרש וממילא עצם הימצאות בית הכנסת בסמיכות כה גדולה לבית המגורים, מונע שימוש סביר בו.

הנתבע טען שהוא מחזיק במבנה מכוח הרשאה בלתי הדירה שהוענקה לו ע"י הוריה המאמצים המנוחים של התובעת ובעיקר אמה. לטענתו, עוד בשנות ה – 70 של המאה הקודמת, נהגו המנוחים לקיים בביתם או בבית כנסת באזור הילולות בהשתתפות ציבור רב לזכר קדושים וצדיקים. בערוב ימיהם משהבינו שבהיעדר פרי בטן אין מי שיאמר קדיש על שמם וימשיך במסורת שלהם, בנו בחצר ביתם מבנה בן שני חדרים, האחד שימש להדלקת נרות לזכר הקדושים הנערצים עליהם והשני שימש לשיעורי תורה, תפילות וקיום הילולות וסעודות מצווה. בשנת 1987 עברו הנתבעים לגור בשכנות למנוחים והמנוחה ביקשה מהנתבע, שיקים במבנה בית כנסת שבו יינתנו שיעורי תורה כל ערב. לטענת הנתבע כך הוא עשה בהסכמתה המלאה של המנוחה שאף ישבה ליד בית הכנסת כל ערב. לטענת הנתבע כשהייתה המנוחה מאושפזת ועל ערש דווי היא ביקשה ממנו ואף השביעה אותו שימשיך להפעיל את בית הכנסת ולהרחיבו והוא מילא אחר בקשה זו מכספו וללא כל תמורה.