פלונית ואח' נ' שר הפנים ואח'

ממלא מקום הנשיא ע' פוגלמן:

           עניינה של העתירה בבקשת העותרים, זוגות נשים לסביות וילדיהן (יחד עם האגודה לשמירת זכויות הפרט), כי המשיבים יפיקו תעודות לידה מתוקנות, אשר נושאות את שמותיהן של שתי האימהות של ילדיהן המשותפים.

רקע והשתלשלות העניינים

1. במרכז ההליך דנן 9 זוגות של נשים לסביות אשר הקימו תא משפחתי והביאו ילדים לעולם, וזאת מתוך כוונה ותכנון משותפים. בכל המקרים שלפנינו, אחת מבנות הזוג הרתה מתרומת זרע אנונימית, ולפיכך היא בעלת זיקה ביולוגית לילד. מעמדה ההורי של בת הזוג שנעדרת זיקה ביולוגית לילד זכה להכרה משפטית לאחר הלידה באחת משתי דרכים: צו אימוץ או צו הורות פסיקתי. מעמד זה הוסדר לאחר הנפקתה של תעודת לידה. במהלך שנת 2016, פנו העותרים למשרד הפנים מספר פעמים בבקשה להנפקת תעודות לידה מתוקנות, שישקפו את מעמדן של שתי האימהות של הילדים המשותפים. משרד הפנים לא השיב לפניות האמורות, ולפיכך הגישו העותרים באותה שנה עתירה לבית משפט זה, במסגרתה טענו כי לא נתונה למשיבים (שר הפנים ורשות האוכלוסין וההגירה) סמכות לסרב לבקשתן להנפיק תעודות לידה מתוקנות שנושאת את שמות שתי האימהות, בנסיבות שבהן הוצגה תעודה ציבורית – קרי, צו האימוץ או צו ההורות הפסיקתי – שמלמדת על הורותן.

2. בתגובתם המקדמית של המשיבים מיום 13.1.2017 הובאה עמדתם שלפיה בשונה ממסמכים אחרים לפי חוק מרשם האוכלוסין, התשכ"ה-1965 (להלן: חוק המרשם או החוק), תעודת הלידה אינה מתעדכנת בהתאם לשינויים שחלו בחיי הילד, והיא משקפת את ההורות בעת הלידה גרידא (להלן: התגובה המקדמית). זאת, למעט במקרים בהם מתקיימת תכלית של חיסיון באשר לזהות ההורים הביולוגיים – למשל, כאשר מדובר בהליך אימוץ "סגור", במסגרתו מוטל חיסיון על זהותם של ההורים הביולוגיים או כאשר מדובר בילד שנולד בהליך פונדקאות – אז תופק תעודת לידה חדשה. בתגובה המקדמית נטען עוד כי מדיניות זו נוהגת "מאז ומעולם" (סעיף 4 לתגובה המקדמית); וכי תקנות מרשם האוכלוסין (צורתן של תעודות לידה ופטירה), התשל"ג-1972 (להלן: תקנות הצורה) כוללות את השדות שם ה"אב" ושם ה"אם" ולפיכך אינן מאפשרות הנפקת תעודות לידה של הורים מאותו המין.

3. ביום 18.1.2017 התקיים דיון ראשון בעתירה (בהרכב השופטים נ' הנדל, א' שהם ומ' מזוז), שבסופו הורה בית משפט זה על הגשת עתירה מתוקנת. בעתירה המתוקנת, שהוגשה ביום 19.2.2017, הובהר כי כלל בנות הזוג העותרות קיימו מערכת יחסים עובר להולדת ילדיהם המשותפים, וכי ההחלטה להביא ילדים משותפים התקבלה במשותף מתוך רצון לגדל יחד את היילוד. ביום 31.7.2018 ניתן בעתירה המתוקנת צו על תנאי כמבוקש (בהרכב השופטים נ' הנדל, מ' מזוז וג' קרא). עם זאת, הדיון בעתירה הושהה, בין היתר עד להכרעה בדנ"א 1297/20 פלוני נ' היועץ המשפטי לממשלה (25.7.2022) (להלן: דנ"א פלוני), אשר כפי שיפורט להלן, עסק בשאלות הנוגעות למהותו של צו ההורות הפסיקתי ולרישום ההורות. לאחר מתן פסק הדין בדנ"א פלוני, קיימנו דיון נוסף בעתירה ביום 11.12.2023 (בהרכב מ"מ הנשיא ע' פוגלמן, והשופטים א' שטיין ור' רונן).

טענות הצדדים

4. העותרים טוענים כי יש לחייב את המשיבים להנפיק תעודות לידה מתוקנות אשר נושאות את שמות שתי האימהות של ילדיהן המשותפים. לטענתם, מקום שבו לא התגלה ספק ממשי בדבר נכונותם העובדתית של הפרטים בתעודה הציבורית, הלכה פסוקה היא כי על פקיד הרישום לרשום את האמור בה במרשם, וזו חלה גם בהתייחס לתיקון תעודת לידה. לשיטתם, תעודת הלידה נועדה לשמש כראיה לצדדים שלישיים הן בדין הישראלי, הן בדין הבינלאומי בדבר זהות הוריו, מקום לידתו ומועד לידתו של בעל התעודה. העותרים מוסיפים ומציינים כי גם העיקרון של טובת הילד מוליך למסקנה שיש להנפיק תעודות לידה מתוקנות. העותרים טוענים כי כאשר הורותה של האם הלא ביולוגית כוננה באמצעות צו אימוץ, יש לפעול בהתאם להוראה המעוגנת בסעיף 20 לחוק המרשם המורה כי עם מתן צו אימוץ יירשמו הוריו המאמצים במרשם ובכל תעודה לפי חוק המרשם. אשר לצו הורות פסיקתי, נטען כי בפסיקה הובהר שיש לפעול בהתאם לקווים המנחים שהתווה המחוקק ביחס לצו ההורות הסטטוטורי שניתן מכוח חוק הסכמים לנשיאת עוברים (אישור הסכם ומעמד היילוד), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק הפונדקאות), ולפיכך מקום שמדיניות המשיבים היא להנפיק תעודות לידה ביחס לצו הורות סטטוטורי – יש להחיל מדיניות זהה גם ביחס לצווי ההורות הפסיקתיים.