פלונית ואח' נ' מדינת ישראל

1. ההליך נסב על החלטות בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 29.11.2016 ומיום 28.5.2017, בהן הורה על חילוט של כלי רכב כסעד זמני במסגרת הליך פלילי המתנהל נגד בן זוגה של המערערת 1 - אביה של המערערת 2, וזאת מכוח סעיף 23 לחוק איסור הלבנת הון, תש"ט-2000 (להלן: חוק הלבנת הון) וסעיף 36ו לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], תשל"ג-1973 (להלן: פקודת הסמים המסוכנים) (סעיף 23 לחוק הלבנת הון מחיל את הוראות סעיפים 36ג עד 36י לפקודת הסמים המסוכנים).

           המערערות השיגו על ההחלטות בדרך של ערעור פלילי. המשיבה הגישה "תגובה לערעור" בה טוענת היא כי יש לשנות את סיווגו לערעור אזרחי.

           סוגיית הסיווג הועברה לטיפולי (החלטת כב' השופט ע' פוגלמן מיום 4.7.2017). המערערות התבקשו להגיש עמדתן, והן טוענות כי יש להותיר את סיווג ההליך על כנו.

2. לאחר שעיינתי בכל החומר שלפניי ושקלתי בדבר הגעתי למסקנה כי יש לקבל את עמדת המשיבה, ולהורות על שינוי סיווג ההליך לערעור אזרחי.

           זכות הערעור על החלטה בדבר חילוט זמני מכוח סעיף 36ו לפקודת הסמים המסוכנים קבועה בסעיף-קטן (ד) המורה כי הערעור יידון בערכאת הערעור (בית המשפט המחוזי או העליון, לפי העניין) בפני שופט אחד. הוראה זו אינה מתייחסת מפורשות לזכותם של צדדים שלישיים הטוענים לזכות ברכוש להשיג על ההחלטה, ולמעשה גם מעמדם להשמיע טענותיהם בערכאה הדיונית בשלב הדיון בצו הזמני אינו מעוגן בהוראות הדין. אולם הטיעון מפיהם של אותם טוענים לזכות מתאפשר בפועל בערכאה הדיונית מכוח "פרקטיקה מתקנת". פרקטיקה זו הוכרה בפסיקה, ובתוך כך הוכרה גם זכותם של טוענים לזכות להשיג על החלטה בדבר חילוט זמני (ראו: בש"פ 6159/01 אבו עמר נ' מדינת ישראל, פ"ד נו(3) 817 (2001); בש"פ 5630/13 כוכב נ' מדינת ישראל, פסקה 9 (25.8.2013)).

           היות ומעמדם של טוענים לזכות לטעון בערכאה הדיונית ולהגיש ערעור אינו מוסדר בדין, הרי שממילא לא קבוע בדין מהו אופי ההליך הערעורי אותו עליהם להגיש - פלילי או אזרחי - ונדרשת קביעה פסיקתית בעניין.

           המערערות הפנו להחלטה התומכת בעמדתן לפיה יש לסווג את ההליך כפלילי (החלטת כב' הרשם י' מרזל בבש"פ 7440/05 פלוני נ' מדינת ישראל (29.12.2005) (להלן: עניין פלוני)), ואילו המשיבה הפנתה להחלטה התומכת בעמדתה שלה כי יש לסווג את ההליך כאזרחי (החלטת כב' השופט י' עמית בבש"פ 4852/14 מורגנשטרן נ' מדינת ישראל (8.6.2014) (להלן: עניין מורגנשטרן)).

           בסוגיית הסיווג אכן קיימים שיקולים המושכים לכיוונים מנוגדים, שכן מן הצד האחד החלטה על חילוט זמני ניתנת לאחר הגשת כתב אישום פלילי ובמסגרת ההליך הפלילי, ומן הצד השני ה"טוען לזכות ברכוש" אינו נאשם בהליך פלילי וככלל הזכות לה טוען הוא היא זכות אזרחית-קניינית בנכס. אולם בסופו של יום דומה בעיני כי המימד האזרחי גובר בהקשר דנן על זה הפלילי, וכי ראוי לברר טענות בדבר זכויות קנייניות המועלות על ידי טוען לזכות ברכוש שאינו נאשם בדין במסגרת ערעורית "אזרחית" מתאימה.