פלונית ואח' נ' דיור ב.פ. בע"מ ואח'

1. בפני בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 4.6.2017 (רע"א 38816-03-17, השופטת א' כהן). בית המשפט המחוזי דחה בקשת רשות ערעור שהגישו המבקשים על החלטתו של בית משפט השלום מיום 19.2.2017 (ת"א 23380-09-15, ת"א 9558-10-15, ת"א 4789-10-15, ת"א 22822-09-15, ת"א 27968-08-15, השופט הבכיר ד"ר מ' קליין).

רקע דיוני

2. התביעה שביסוד הבקשה דנן היא חוליה נוספת בשרשרת ההתדיינויות שנסבה על פינוי המחזיקים במקרקעין במתחם גבעת עמל ב' בתל אביב-יפו (להלן: המתחם). המבקשים נמנים על הנתבעים בהליכים לפינוי ולסילוק יד במקרקעין, שהוגשו על-ידי דיור ב.פ. בע"מ, אלעד ישראל מגורים בע"מ ו-א.מ.ת.ש השקעות בע"מ, הן המשיבות 3-1 (להלן: התובעות), הרשומות כבעלים של מספר חלקות בגוש 6140, המצויות במתחם (להלן: המקרקעין). במסגרת זו, המבקשים ביקשו לצרף את המשיבות 6-4, עיריית תל אביב-יפו (להלן: העירייה), מדינת ישראל ורשות הפיתוח כתובעות נוספות (להלן ביחד: המשיבות) בהליכים המתנהלים נגדם בהתאם לתקנה 24 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות). בבקשה נטען כי המשיבות התחייבו בעבר, בעת שהיו בעלות הזכויות במקרקעין, כי יעמידו להם דיור חלופי כתנאי לפינוי המקרקעין, ועל כן מדובר בבעלות דין נחוצות להכרעה שלמה ויעילה בכל השאלות הכרוכות בתביעות נגדם. להשלמת התמונה יצוין כי ההליכים שמנהלות התובעות לפינוי ולסילוק יד של המחזיקים בקרקע במתחם מתנהלים במסגרת מספר הליכים נפרדים, שבכל אחד מהם נתבעים חלק מן המחזיקים.

3. יוער כבר עתה כי שאלות דומות לשאלות המתעוררות בענייננו נדונו על-ידי בהחלטה שנסבה על בקשה שהוגשה על-ידי הנתבעים בהליכים לפינוי ולסילוק יד בחלקות אחרות במתחם (רע"א 5861/15 עיריית תל אביב-יפו נ' שומוביץ (26.1.2016) (להלן: עניין שומוביץ)). מאחר שבאותה החלטה סקרתי את מכלול השיקולים החלים על הסוגיה של צירוף בעל דין להליך קיים כתובע שלא בהסכמתו במקרים מסוג זה, אחזור על עיקרי הדברים בקצרה.

4.  ככלל, בעניין שומוביץ הצבעתי על כך ש"בקשה מסוג זה אינה מתיישבת לכאורה עם הכלל הרגיל לפיו התובע הוא שיוזם את התביעה וקובע את עיתוי הגשתה, את העילות שבגינן יתבע, את הסעדים שיבקש ואת זהותם של הצדדים לתביעה" (שם, בפסקה 28), כמו גם על כך שצירוף תובע נגד רצונו צפוי לעורר קשיים מהיבטים הנוגעים לניהול ההליך. על בסיס טעמים אלה וסקירת הפסיקה בנושא ציינתי כי הדעה הרווחת היא ש"אין כופים על תובע לתבוע", גם אם הסמכות לעשות כן מכוח תקנה 24 לתקנות קיימת לכאורה.

5. על בסיס העקרונות הכלליים שתוארו לעיל, דנתי בעניין שומוביץ בשאלת הצירוף להליך של הצדדים שצירופם התבקש, תוך הצבעה על כך שבאותו עניין הוגשה בקשה חלופית לצרף את הצדדים שצירופם התבקש כנתבעים, ולא רק כתובעים. קבעתי שם, בין היתר, את הדברים הבאים:

"אני סבורה שיש לבחון את שאלת צירוף בעלי הדין בשים לב לאופי טענות ההגנה שהעלו שומוביץ. כזכור, שומוביץ טוענים שאפילו ייקבע כי אין להם כל זכות במקרקעין, יש להתנות את קבלת התביעה בהעמדתו של דיור חלוף או פיצוי לטובתם. כפי שכבר צוין, מתגובתה של רשות הפיתוח עולה כי אף היא מכירה במישור העקרוני בהתחייבות לתת למשתכנים בגבעת עמל 'דיור אקוויוולנטי בבניינים שייבנו במתחם', ואף אינה שוללת כי התחייבות זו חלה גם לגבי שומוביץ באופן ספציפי (היא אך טוענת שמי שחב בהתחייבות זו כיום הם בעלי זכויות הבעלות במקרקעין). בנסיבות אלה, ספק אם ניתן לתת פתרון שלם ויעיל לתובענה מבלי שהכרעה בשאלה האם לשומוביץ קמה זכות לדיור חלוף כתנאי לפינויים תקים מעשה בית דין גם כלפי מי שלגביו נטען כי הוא חב בהעמדת דיור כאמור. מדובר באותה פלוגתה שמתעוררת בהליך דנן (ולא בפלוגתה שניתן היה לעורר בתביעה אחרת) שכן נטען, ולא בעלמא, כי תנאי לפינוי המתבקש בתביעה הינו מתן דיור חלוף או פיצוי למפונים. באופן יותר קונקרטי, אני סבורה שהמחלוקת לא תגיע לפתרונה השלם אם ייקבע שעל שומוביץ לפנות את המקרקעין, אך מתן הסעד האמור יותנה בכך שיועמד לטובת שומוביץ דיור חלוף על-ידי אדם שאינו צד להליך (ומבלי לנקוט כל עמדה באשר לאפשרות שכך ייקבע). אני סבורה שבנסיבות העניין יש בכך כדי להפוך את מי שנטען לגביו כי הוא חב בפיצוי כלשהו כתנאי לפינויים של שומוביץ מהמקרקעין לבעל דין 'דרוש' במשפט (היינו, שמתקיים התנאי השני מבין התנאים הקבועים בתקנה 24 לתקנות). לצורך כך, אין הכרח בצירופו כתובע, וניתן להסתפק בצירופו כנתבע" (שם, בפסקה 37. ההפניות הושמטו, ההדגשות במקור).  

6. בהמשך לקביעות אלה, הוריתי להחזיר את העניין לבית משפט השלום על מנת שזה יבחן פעם נוספת את הבקשה לצירוף הצדדים. באופן יותר קונקרטי, הוריתי לבית משפט השלום לנהוג בעניין זה לפי המתווה הבא: ראשית – לבחון ביחס לכל מי שצירופו מתבקש האם מועלית כנגדו טענה כי הוא חייב בהעמדת דיור חלוף במתכונת המהווה תנאי לפינוי של הנתבע, ורק אם מתעוררת טענה כזו (להבדיל מטענה שעניינה מידע המצוי ברשותו של אותו צד לגבי התחייבות כאמור) לצרפו כצד להליך; שנית, לתת למי שיש מקום לצרפו להליך ויכול לשמש כתובע בהליך לסילוק יד (משום שהוא בעל זכויות במקרקעין) בחירה בין הצטרפות כתובע לבין הצטרפות כנתבע. כמו כן הנחיתי את בית משפט השלום לבחון את עמדתם העדכנית של הצדדים ולהכריע בעניין לפי שיקול דעתו.

7. בהתאם להחלטתי בעניין שומוביץ הוחזר הדיון באותו עניין לבית משפט השלום (ת"א 10950-04-14, השופט ג' הימן). בהחלטה מיום 21.4.2016 קיבל בית משפט השלום את הבקשה לצירופן של חברות פרטיות נוספות (א.מ.ת.ש השקעות בע"מ ואלעד ישראל מגורים בע"מ, הן המשיבות 3-2 בהליך דנן) שרכשו זכויות במקרקעין כנתבעות בהליך, אך דחה את הבקשה לצרף את העירייה ואת רשות הפיתוח (להלן: החלטת שומוביץ השנייה). כפי שיובהר להלן, החלטתו זו של בית משפט השלום זכתה להתייחסות גם בהליך שהוליד את הבקשה שבפני, ועל כן אפרט את עיקריה.