פלוני נגד פלונית

1.ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בראשון לציון (כב' השופטת ק. וישינסקי) מיום 6.2.22 בתיק חדל"פ 67020-06-20 במסגרתו ניתן למשיבה 1 (להלן: היחידה) צו לשיקום כלכלי ונדחתה התנגדות המערער (הנושה שם) למתן הצו (להלן: פסק הדין).

רקע

2.ביום 24.6.20 היחידה הגישה בקשה למתן צו פתיחת הליכים וביום 22.9.20 ניתן צו לפתיחת הליכים בעניינה.

תביעות החוב שהוגשו נבדקו ואושרו בסכום של 259,098 ₪ (בנק הפועלים: 118,603 ₪, המערער: כ- 93,000 ₪, חובות אשראי לשני נושים בסכום של כ- 47,000 ₪).

3.היחידה ילידת שנת 1994, הייתה נשואה למערער, ובשנת 2017 השניים התגרשו. כיום היחידה מתגוררת עם בן זוגה בדירה שכורה (במהלך הדיון המערער מסר שהיא נישאה). ליחידה השכלה של 12 שנות לימוד, ללא תעודת בגרות וכיום מועסקת כמזכירה במשרה מלאה בחברה העוסקת במכירת גופי תאורה.

4.לפי דו"ח הממונה שהוגש לתיק בית משפט קמא, עולה שהסתבכותה הכלכלית של היחידה החלה בשנת 2018 עם גירושיה, עת ניתן נגדה פסק דין לפיו היא חויבה להשיב למערער סכום של 88,000 ₪, כמו כן היא נטלה הלוואות ולא הצליחה לעמוד בהחזר החודשי בהעדר הכנסה מספקת, דבר שהביא לקריסתה הכלכלית.

עוד עולה מהדו"ח שהיחידה שיתפה פעולה בהליך, שפוטנציאל השתכרותה מגיע לסכום של כ- 6,000 ₪, אולם בדוחות החודשיים שהגישה לא השתקפה הכנסת בן זוגה הנוכחי.

ההמלצה בסוף הדו"ח הייתה לאשר תכנית פירעון בעניינה של היחידה, לפיה יינתן ליחידה הפטר מותנה כנגד תשלום סכום של 48,000 ₪ לקופת הכינוס ב- 48 תשלומים שווים ורצופים.

5.המערער הגיש התנגדות להצעת הממונה למתן צו שיקום כלכלי. המערער טען בין היתר, שהיחידה אינה מתאימה להליכי חדלות פירעון, שהיא מנצלת את ההליך לרעה באופן זה שאינה ממצה את פוטנציאל השתכרותה בהיותה צעירה, ללא ילדים אשר עובדת כ- 115 שעות חודשיות בלבד, זאת בשים לב לכך שבעבר השתכרה בשכר העולה באלפי שקלים משכרה כיום. כמו כן, המערער הפנה לכך שהיחידה לא חשפה מידע על אודות הכנסותיו של בן זוגה כיום, על אף שהם מנהלים משק בית משותף. כמו כן, טען שסמוך להגשת בקשה למתן צו פתיחת הליכים, היחידה עזבה את מקום עבודתה בו עבדה משך שש שנים כך שיכול שקיבלה פיצויי פיטורין שלא ברור מה עלה בגורלם. עוד טען שיש לפדות את שווי הרכב שברשותה.

6.להתנגדות המערער הוגשו תגובות של היחידה ושל הנאמן. בתמצית, הנאמן הפנה לכך שצו שיקום כלכלי אמור לעמוד על 36 חודשים, אך הממונה האריך אותו ב- 12 חודשים, דבר המאזן את הנתונים השונים. היחידה התייחסה לטענות שונות של המערער לגופן.