פלוני נ' שירות בתי הסוהר

1. לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 1.2.2018 (כבוד השופטת עמיתה ק' רג'יניאנו, עת"א 31082-09-17) (להלן גם: הבקשה ו-פסק הדין, בהתאמה). במסגרת פסק הדין נדחתה עתירת אסיר שביקשה להורות על תיקון פקודת נציבות שירות בתי הסוהר 04.05.00 "תהליך הגדרת אסיר ביטחוני" (להלן: פקודת הגדרת אסיר ביטחוני או הפקודה), כך שסיווגו של אסיר כאסיר ביטחוני ייעשה לפי קריטריון אחד ויחיד –"השתייכות ו/או זיקה לארגון טרור".

          המבקש הוא אסיר יליד שנת 1997 שהורשע, יחד עם שני נאשמים נוספים, בביצוע רצח וחטיפה לשם רצח של הנער מחמד אבו חדיר, כחלק מפעולת נקם בערבים. בגין מעשים אלה הושת על המבקש עונש של 21 שנות מאסר בפועל, שנת מאסר על תנאי, ותשלום פיצוי למשפחת הקורבן בסכום של 30,000 ש"ח (תפ"ח 34700-07-14); ערעור שהוגש על הכרעת הדין וגזר הדין נדחה לאחרונה (ע"פ 2277/16פלוני נ' מדינת ישראל (8.2.2018) (להלן: עניין פלוני)). המבקש החל לרצות את מאסרו ביום 6.7.2014 ומסווג כאסיר ביטחוני.

רקע נורמטיבי

2. טרם שאפנה להצגת בקשת רשות הערעור, יש לעמוד בקצרה על המסגרת הנורמטיבית הרלוונטית לדיון. פקודת בתי הסוהר (נוסח חדש) התשל"ב–1971 מסדירה את פעילותם של בתי הסוהר בישראל, והיא מקנה לנציב(ת) שירות בתי הסוהר סמכות להתקין פקודות כלליות (נהלים) בעניין ארגון השירות, סדרי המינהל, המשטר והמשמעת בבתי הסוהר והבטחת פעילותו התקינה (סעיף 80א לפקודת בתי הסוהר). בהתאם לסמכות זו, הותקנו שתי פקודות נציבות שרלוונטיות לענייננו – האחת, פקודת נציבות שירות בתי הסוהר 03.02.00 "כללים ביחס לאסירים ביטחוניים" (להלן: פקודת האסירים הביטחוניים); והשנייה – פקודת הגדרת אסיר ביטחוני שצוינה לעיל. פקודת האסירים הביטחוניים קובעת מגבלות ייחודיות החלות על אסירים ביטחוניים בעת ריצוי תקופת המאסר שהושתה עליהם, לנוכח הסכנה שנשקפת מאסירים אלה לבטחון המדינה ולסיכון הסדר והמשמעת בבתי הסוהר. כך פקודת האסירים הביטחוניים מורה על כליאתם של אסירים ביטחוניים בנפרד מאסירים פליליים; וכן על הטלת מגבלות מיוחדות בכל הנוגע לקשר עם החוץ ובכלל זה חופשות, ביקורים, שיחות טלפון ומפגשי התייחדות. עם זאת, הפקודה מאפשרת "לאשר באופן חריג ובהחלטה מנומקת" כליאתו של אסיר או עצור ביטחוני שלא בנפרד מאסירים פליליים, וכן להסיר את המגבלות שמוטלות על אסיר ביטחוני, ככל שמתקיימים התנאים המנויים בסעיף 4ב לפקודת האסירים הביטחוניים. ויצוין בהקשר זה כי לפי סעיף 4ב ניתן משקל להשתייכותו של האסיר לארגון עוין (ראו: רע"ב 5754/15 חטיב נ' שירות בתי הסוהר, פסקה 7 (2.7.2017) (להלן: עניין חטיב)).

           החלטה אם לסווג אסיר כאסיר ביטחוני נעשית על סמך קריטריונים קבועים המוסדרים בפקודת הגדרת אסיר ביטחוני ונבחנת בין היתר בהתאם לטיבה ומהותה של העבירה, המניע לה ונסיבות ביצועה. כך, סעיף 3ב לפקודה קובע כי אסיר ביטחוני הוא מי שעונה על אחד או יותר מן התנאים המפורטים: מי שנחשד, הואשם או הורשע בביצוע עבירה שעל פי טיבה או נסיבותיה היא עבירה ביטחונית או הוגדרה כעבירה ביטחונית מובהקת (כמפורט בנספח א' לפקודה) או הוגדרה כעבירה ביטחונית שהמניע לה הוא לאומני (לפי נספח ב' לפקודה); אסיר שניתנה לגביו חוות דעת של שירות הביטחון הכללי המעידה על מסוכנות ביטחונית שנשקפת ממעשיו; וכן מי שהורשע או נאשם במעשה שיש בו או שהייתה אפשרות ממשית שיהיה בו משום מתן שירות לארגון טרור או רצון לפגוע בביטחון המדינה, כשהמעשה נעשה מתוך מודעות או עצימת עיניים או אדישות לסיכון לבטחון המדינה שיצר או עלול היה ליצור. לפי סעיף 3ד לפקודה מניע לאומני ייקבע, בין היתר, על פי המניע או הנסיבות כפי שבאו לידי ביטוי בפסק הדין שניתן בעניינו של האסיר; ונספח ב' לפקודה מונה מספר עבירות שייחשבו כעבירה ביטחונית שהמניע להן הוא לאומני, ובהן עבירות הרצח והחטיפה לשם רצח שבהן הורשע המבקש. עוד יצוין כי ההחלטה הראשונה בדבר סיווגו של אסיר כאסיר ביטחוני איננה סוף פסוק וניתן לשנות את הסיווג (הן של אסיר פלילי, הן של אסיר ביטחוני) בהתקיים התנאים המתאימים לכך, לבקשתו של האסיר או ביוזמת שירות בתי הסוהר (סעיף 6א לפקודת הגדרת אסיר ביטחוני).

פסק דינו של בית המשפט המחוזי

3. בענייננו, בחלוף כשלוש שנים מתחילת ריצוי מאסרו פנה המבקש בבקשה לשינוי סיווגו מאסיר ביטחוני לאסיר פלילי, וזאת כאמור בהתאם לסעיף 6א לפקודה (להלן: הבקשה לשינוי סיווג). בקשה זו נדחתה ביום 3.9.2017 על ידי רע"ן רישום וניהול במחלקת האסיר, שקבע כי מאחר שהמבקש הורשע בעבירות ביטחוניות מובהקות שהמניע להן הוא לאומני, יש להותיר את סיווגו כאסיר ביטחוני; וזאת אף בהתחשב בעמדות גורמי הביטחון ביחס למבקש.

משלא קיבל את מבוקשו בדרך זו, הגיש המבקש ביום 13.9.2017 את עתירת האסיר נושא בקשת רשות הערעור. במסגרת העתירה המבקש לא תקף את ההחלטה שהתקבלה בבקשה לשינוי סיווג, ועיקר טענותיו הופנו כלפי הצורך בעריכת תיקון בפקודת הגדרת אסיר ביטחוני, כך שאסיר ביטחוני יוגדר רק לפי קריטריון אחד והוא - "השתייכות ו/או זיקה לארגון טרור". המבקש טען כי ההגדרה שבסעיף 3ב לפקודה רחבה מדי ואינה מבחינה בין מי שהורשע ברף התחתון של עבירה על רקע לאומני, לבין מי שהורשע בעבירה חמורה – עובדה המפלה לרעה אסירים ביטחוניים לעומת אסירים פליליים. בפסק דין מיום 1.2.2018 דחה בית המשפט המחוזי את העתירה וקבע כי המבקש לא הצביע על פגם או חוסר מידתיות בהגדרה של "אסיר ביטחוני" בפקודה; ובתוך כך הפנה בית המשפט להוראת סעיף 4ב לפקודת האסירים הביטחוניים המאפשרת להחריג אסירים ביטחוניים מהמגבלות המוטלות עליהם. בית המשפט הוסיף וקבע כי הסעד המבוקש בעתירה – הגדרת אסיר ביטחוני רק על סמך שיוך או זיקה לארגון טרור – איננו סביר ומעורר קשיים רבים, כך למשל: "כיצד יסווג אסיר שהורשע בעבירת ריגול ואין לו זיקה לארגון טרור? כיצד יסווג אסיר שביצע לבדו עבירת רצח או כל עבירה אחרת, ממניע לאומני, ואין לו זיקה לארגון טרור?". עוד העיר בית המשפט כי ככל שמטרת העתירה הייתה להשפיע על שינוי סיווגו של המבקש, אזי פתוחה בפניו הדרך להגיש בקשה מתאימה בעניין זה.

הבקשה למתן רשות ערעור