פלוני נ' רימונים ים המלח

בפניי תביעה קטנה על סך 31,000 ₪ שהגיש התובע, בגין פציעה שארעה לו, לטענתו במלון של הנתבעת בו שהה ביום 24.9.14, ערב ראש השנה.

לטענת התובע, הנזק ארע לו כאשר ירד למכוניתו, ובעת פריקתה צעד לאחור, ונתקל במעקה המדרגות שהיה שבור, חלוד, חד מאוד ועקור ממקומו. לטענתו, נגרם לו חתך עמוק בכף רגלו הימנית בחלק התחתון בצמוד לכריות כף הרגל וסמוך לבוהן. לא הוצגה בפניי ראיה כי התובע נזקק לתפרים וטענה זו עלתה לראשונה בדיון שבפניי. לכתב התביעה צורף כנספח ד' סיכום של ביקור האחות מתאריך 28.9.14, במרפאה בהר-חומה לצורך מעקב פגיעה בשלמות העור והרקמות לאחר שקיבל חיסון טטנוס. צורף מסמך נוסף בלתי קריא מיום 24.4.14 המתייחס לפציעה בכף רגל ימין בשל דריכה על חפץ חלוד.

הנתבעת כופרת בחבותה ובאחריותה לאירוע ובכל מקרה מכחישה את סכום הנזק הנתבע.

בחקירתו בפניי, התברר כי התובע נעל כפכפי אצבע באותה עת, ולפיכך נראה כי מיקום הפציעה בכף הרגל ובמהלך צעידה לאחור ארע בין היתר בשל חוסר זהירות מצד התובע.

כמו כן, הוצגו בפניי תמונות של הצדדים שצולמו על ידם בטלפונים הסלולריים שלהם, מהן ניתן לראות כי אין מדובר בעמוד עקור, אלא בעמוד שהיווה חלק ממעקה בטיחות ולכאורה על התובע היה להבחין בקיומו כאשר החל לצעוד לאחור. יחד עם זאת, מהתמונות שהציג התובע עולה כי העמוד היה חלוד בתחתיתו ומהתמונה שהציג נציג הנתבעת עולה כי כיום אין העמוד חלוד.

מיקום החתך אינו ברגל, אלא בחלק התחתון של כף הרגל, וכפי הנראה שלו היה התובע נועל נעליים סגורות או כל נעל אחרת שתחזיק את כף רגלו, לא היה נגרם הנזק והאירוע. אין בכך כדי לקבוע כי התובע אינו זכאי להתהלך בכפכפי אצבע, בפרט כאשר הוא מצוי בנופש, יחד עם זאת יש בכך כדי לייחס לו אשם תורם כאשר נתון זה מצטבר לצעידה לאחור בחוסר תשומת לב.

התובע עותר להחזיר לו את דמי הנופש ששילם בסך 9,000 ₪ וכן לפיצוי בגין עוגמת נפש.

אין חולק, כי התובע, אשתו ובנו נשארו במלון במשך כל התקופה שהוזמנה – 4 ימים – ולפיכך אינני רואה מקום להשיב לו את עלות הנופש. אציין גם, כי הנופש שולם, לטענת התובע, על ידי חמותו, אם אשתו, והוא החזיר לה את הכסף במזומן. אין בפניי ראיה כי הוא זה שנשא בעלות הנופש ולא חמותו.