פלוני נ' קצין התגמולים-משרד הבטחון-אגף השיקום

זהו פסק דין שניתן בעקבות פסק דינו של בית המשפט המחוזי תל-אביב – יפו בתיק ע"ו 24901-07-20 (להלן: "ההליך בבית המשפט המחוזי"), ואשר בו נדרשה ועדת הערעורים ליתן פסק דין בשאלה האם זכאי קצין התגמולים לקזז הטבות שאותן זכאי המערער לקבל מקצין התגמולים כנגד קצבת נכות כללית שקיבל המערער באותה התקופה מן המוסד לביטוח לאומי.

במסגרת דיון שהתקיים לפניי ביום 6.6.2021, הודיעו הצדדים כי אין להם התנגדות שככל שלא ניתן יהיה לקיים את דיון ההמשך במותב הקודם של הוועדה (השופט עמית יריב, פרופ' יעקב יהב ועו"ד חנה גלאי, להלן: "המותב הקודם"), יינתן פסק הדין על-ידי מותב חדש, ובלבד שיינתן על-ידי מותב מלא של הוועדה, וכך ייעשה .

הרקע העובדתי פורט בפסק דינה הקודם של ועדת הערעורים, במותב הקודם והוא יצוטט להלן:

"המערער, ניהל במשך שש שנים הליכים להכרה כנכה צה"ל, כאשר באותה העת קיבל קצבת נכות כללית מהמוסד לביטוח לאומי. בסופם של ההליכים הוכר המערער כנכה צה"ל בדרגת נכות 50% בגין סכיזופרניה.

עם ההכרה כנכה צה"ל בחר המערער בזכויות במשרד הביטחון בהתאם לסעיף 36א לחוק הנכים חוק הנכים (תגמולים ושיקום), תשי"ט-1959 [נוסח משולב] (להלן: "החוק"). לפיכך, ערך קצין התגמולים חישוב של כל התשלומים להם היה זכאי המערער, עבור התקופה ממועד הגשת התביעה ועד ההכרה על ידי המשיב, מול הכספים שקיבל מביטוח לאומי בגין אותה תקופה.

המשיב קיזז את כל התשלומים שלהם זכאי המערער מאת המשיב בגין התקופה הרטרואקטיבית, ללא הבחנה בין סוגי התשלומים בגין תקופות העבר, מול הקצבה שקיבל המערער מביטוח לאומי.

בעקבות הקיזוז נוצר למשיב חוב בגין המעבר מביטוח לאומי לאגף השיקום בסך 25,000 ₪. בנוסף, המערער טוען כי לא קיבל את שווי ההטבות להן הוא זכאי בגין תקופת העבר (להלן: "ההטבות" ו/או "תגמולי הקיום").

המערער פנה אל המשיב בבקשה לבטל את החוב ולהשיב לו את שווי ההטבות אשר קוזזו כנגד התשלומים מהביטוח הלאומי. המשיב ביטל את החוב שנוצר אולם לא התייחס לבקשה להשבת ההטבות שקוזזו.

המערער טוען כי קיזוז ההטבות כנגד קצבאות ביטוח לאומי אינו עולה בקנה אחד עם מטרת החוק והרציונל העומד מאחורי תשלום הטבות רטרואקטיבית באופן היוצר אפליה פסולה בין נכים."

במסגרת הערעור, חידדו הצדדים, כמו גם בית המשפט המחוזי, את השאלה שבמחלוקת, וכעת ניתן לנסחה באופן ברור יותר: אין מדובר בשאלת הזכות ל"קצבת קיום" רטרואקטיבית (קצבה המשולמת לנכה שאינו יכול להשתכר למחייתו) -שאלה שנבחנת בגדרי הליך אחר, לפני ועדת ערעורים אחרת, אלא בשאלת קיזוז הטבות כנגד קצבת הנכות הכללית מן המוסד לביטוח לאומי.

נקודת המוצא, שהיא גם זו שנקבעה בעע"מ 7335/10 קצין התגמולים נ' לופו (2013) (להלן: "עניין לופו") היא שאין לאפשר מצב שבו משך ניהולם של הליכי ההכרה בנכה צה"ל יפגע בזכותו של הנכה לקבל תגמול רלוונטי. ודוקו: הליכי הכרה לפני קצין התגמולים אורכים זמן רב. כך בדרך כלל, וכך במיוחד כאשר טרם ההכרה נדרש הנכה לערער על החלטות קצין התגמולים. להתמשכות זו של ההליכים יש מחירים כבדים – עיכוב בטיפולים הדרושים לנכה, עגמת נפש ומתח – וגם נזק כספי. הנחת המוצא שנקבעה בעניין לופו גורסת, שיש להתיר תשלומים רטרואקטיביים כאשר התמשכות ההליך הביאה לעיכוב בהכרה

השאלה העומדת לפנינו כעת היא האם יש להפחית את התשלומים שקיבל המערער מן המוסד לביטוח לאומי מן הסכום הכולל שהמערער זכאי לו לאחר אישור זכאותו מכוח חוק הנכים (תגמולים ושיקום), תשי"ט – 1959 (להלן: "חוק הנכים"), קרי גם מתשלום ההטבות המגיעות למערער מכוח ההוראות הפנימיות של משרד הביטחון, ושאותן קיזז קצין התגמולים, בחישובים שעשה, או שמא יש להפחית מסך התשלומים שקיבל המערער מן המוסד לביטוח לאומי רק את התשלומים המנויים מפורשות בסעיף 36א (1) לחוק הנכים.

ונבאר. סעיף 36א לחוק הנכים עוסק בבחירת בין זכויות. מאחר שאדם עשוי להיות זכאי לקצבת נכות ולתגמולים נוספים מן המוסד לביטוח לאומי בשל נכותו, אך גם לקצבה ולתגמולים מכוח חוק הנכים, ועל מנת שלא יווצר מצב של כפל פיצוי, קובע סעיף 36א לחוק כיצד יש לבצע את התחשיב בעת הבחירה במסלול נכות כזה או אחר.