פלוני נ' פלונית

נראה לי שזהו אחד מן המקרים בו עושה האב שימוש ציני בקטינה בת כ-7 שנים במלחמתו חסרת הפשרות באם.

זוהי הפעם הרביעית בה מתייצב האב בפני בית המשפט, ויש לומר כי בכל הפעמים הללו לא שכנע האב את בתי המשפט כי יש אמת בדבריו.

כך למשל, כבוד השופטת פולוס לא התרשמה כי יש מקום ליתן צו הגנה בהחלטתה מיום 8.3.20 בדיון שנערך במעמד צד אחד.

כך למשל, החלה החלטתה של כב' השופטת פולוס ביום 10.3.20 לאחר דיון במעמד שני הצדדים.

כך גם סברה חברתי, סג' הנשיאה, כב' השופטת מקייס בדיון אשר התקיים אמש, וכך סבור גם אני.

אגדיל ואומר, כי מדברי האב לאורך כל ההליך עולה רושם של אדם שאיננו יודע להבחין בין צרכיו ורצונותיו שלו להכפיף את האם, המשיבה לתכתיביו לבין צרכי הקטינה ויכולותיה.

כך למשל, בדיון ביום 8.3.20 הביא האב את הקטינה, ילדה בת 6.5 שנים, לאולם בית המשפט. לא זו אף זו, אלא שעל פי דברי האב עצמו, מקליט הוא את הקטינה על מנת שבית המשפט ישמע ויתרשם מהפחד של הקטינה מהאם, כך כאמור בהחלטתה של כב' השופטת פולוס, מיום 10.3.20 (עמ' 5 מול שורה 4).

האפוטרופה לדין אשר מונתה אמש ע"י ס' הנשיאה מקייס, לא מצאה להצביע על חשש ספציפי לשלומה ולטובתה של הבת הקטינה, אלא מעצם חייהם המשותפים של ההורים, המבקש והמשיבה.

למעלה מן הצורך אדגיש כי מזה זמן שאין המשיבה מתגוררת עם המבקש ועם הקטינה, אלא עברה להתגורר בבית אמה בXXXXX ואילו המשיב נותר עם הקטינה להתגורר בבית הצדדים שבXXXXX.

בכל הכבוד אומר כי אין דבר וחצי דבר בדבריו של המבקש, ובקשר עם התנהלותה ויכולותיה ההוריות של המשיבה, שכן, כאן, במהלך הדיון היום חזר וטען כי הציע לאם "משמורת משותפת" וזו סרבה.