פלוני נ' פלונית ואח'

השופטת יעל וילנר:

1. לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (סגנית הנשיאה ו' פלאוט והשופטים צ' ויצמן וי' מושקוביץ) בעמ"ש 39317-10-22 מיום 2.10.2023, שבמסגרתו נדחה ערעור שהגיש המבקש על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון (השופטת א' שטיין) מיום 25.11.20 (ת"ע 20063-12-13; ת"ע 20170-12-16; ת"ע 20437-12-16; ות"ע 20489-12-16), ונקבע כי המנוח י' ז"ל (להלן: המנוח) היה מנוע מלשנות את הצוואה ההדדית אותה ערך עם אשתו, המנוחה נ' ז"ל (להלן: המנוחה).

2.בטרם סקירת הרקע העובדתי, ולצורך הבנת הסוגיה הנדונה, חשוב להקדים ולציין כי מספר שנים לאחר עריכת הצוואה ההדדית הנדונה חוקקה הכנסת את חוק הירושה (תיקון מס' 12), התשס"ה-2005 (להלן: תיקון מס' 12 או התיקון). במסגרת תיקון זה נוסף לחוק הירושה, התשכ"ה-1965 (להלן: חוק הירושה או החוק) סעיף 8א, המסדיר את סוגיית הצוואות ההדדיות, אשר לא זכתה קודם לכן להתייחסות בחוק. בין יתר הוראותיו, קובע סעיף 8א לחוק תנאים לביטולה של צוואה הדדית. כך, נקבע כי לשם ביטולה של צוואה הדדית בחיי שני המצווים, על המצווה המבקש לבטל את צוואתו למסור הודעת ביטול לבן הזוג השני. לאחר מות אחד מבני הזוג, על בן הזוג שנותר בחיים ומבקש לבטל את צוואתו, להסתלק מכל חלקו בעיזבון בן הזוג הנפטר (ראו: סעיף 8א(ב) לחוק). השאלה אם הוראות תיקון זה חלות על ענייננו היא אחת השאלות שעומדות במרכזה של בקשת רשות הערעור שלפנינו, כפי שיובהר בהמשך.

הרקע לבקשה בתמצית

3.למנוח ולמנוחה (להלן ביחד: המנוחים) נולדו במהלך חייהם ארבע בנות: מ', י' (המשיבה 2), ד' ו-ג' (המשיבה 1). המבקש הוא נכדם של המנוחים, ובנה של הבת מ'.

4.ביום 21.7.2002 ערכו המנוחים צוואה הדדית בה הורישו את רכושם זה לזו, ולאחר מות שניהם לשלוש מתוך ארבע בנותיהם – י', ד' ו-ג'. המנוחים ציינו במפורש בצוואה כי אינם מצווים כל חלק בעיזבון לבתם מ', שכן היא כבר קיבלה מהם בחייהם נכס ששוויו עולה של שווי חלקן של כל אחת משלוש הבנות הנותרות.

5.בשנת 2008 נפטרה הבת ד' מבלי שהותירה אחריה צאצאים. בהמשך אותה שנה קיימו המנוחים פגישת ייעוץ עם עורכת דין בקשר לצוואתם ההדדית. במסגרת אותה התייעצות אישרו המנוחים בפני עורכת הדין כי האמור בצוואה מקובל עליהם; כי הצוואה מבטאת את רצונם; וכי הם אינם מבקשים לשנות בה מאומה. לאחר אותה פגישה, ובעצת עורכת הדין, הפקיד המנוח ביום 3.12.2008 את הצוואה ההדדית אצל הרשם לענייני ירושה (להלן גם: הרשם). במעמד זה אף ניתן למנוח אישור רשמי בדבר הפקדת הצוואה.

6.בשנת 2011, נוכח התפתחות דמנציה אצל המנוחה, מונה לה אפוטרופוס לרכוש וכן אפוטרופוס לדין. כשנתיים לאחר מכן, ביום 15.1.2013 ערך המנוח צוואה נוספת (להלן: צוואת 2013 או הצוואה המאוחרת), בה ביטל את צוואתו ההדדית והוריש את כל רכושו למבקש (שהוא כזכור בנה של הבת מ'), וזאת בתנאי שישלם לשישה מנכדיהם האחרים של המנוחים סכום של 100,000 ש"ח לכל אחד. אקדים ואציין כי לגרסת המבקש, ביום 23.1.2013 מסר המנוח הודעה לאפוטרופוס לרכוש של האישה בדבר ביטול הצוואה ההדדית (יצוין כי האפוטרופוס טוען מנגד שהודעה כאמור לא נמסרה לו).

7.ביום 17.2.2016 הלך המנוח לבית עולמו. לאחר פטירתו הגיש המבקש לבית המשפט לענייני משפחה בקשה לקיום הצוואה המאוחרת (ת"ע 20063-12-13), והתנגדות לקיום הצוואה ההדדית (ת"ע 20489-12-16). מנגד, המנוחה (באמצעות האפוטרופוס שמונה לה) והבת י' הגישו בקשה לקיום הצוואה ההדדית (ת"ע 20170-12-16) והתנגדות לקיום הצוואה המאוחרת (ת"ע 20437-12-16, ת"ע 20596-12-16).

ביום 29.5.2020, כארבע שנים לאחר מות המנוח, ובעוד ההליך בבית המשפט לענייני משפחה מתנהל, הלכה גם המנוחה לבית עולמה.