פלונית נ' עיריית נתניה ואח'

רקע עובדתי

1. התובעת, ילידת שנת 1940, ביום 4.2.2016 שהתה בקאנטרי בנתניה שבו הייתה מנויה, נכנסה לחדר הסאונה הרטובה , ונפלה. לטענתה, נתקלה באחד השטיחים שהיו מונחים בצורה רשלנית על הרצפה וחלקם אף היו בולטים בצורה לא בטיחותית, ולא כיסו את כל רצפת חדר הסאונה כנדרש.

    

2. מומחה בית המשפט ד"ר לוינקוף, קבע לתובעת נכות קבועה משוקללת של 14.5% ( 5% בכתף, 10% בגין שבר בחוליה).

    

    

3. הנתבעים 3,7, ו-8 נתבעו מכח היותם מנהלי הקאנטרי ובעליו בתקופה הרלוונטית לתביעה.

    

4. הצדדים חלוקים בשאלת האחריות והנזק. להלן אדון במחלוקות.

    

    

   שאלת החבות – האם התובעת הוכיחה תביעתה?

5. אין מחלוקת שהתובעת נפלה בקאנטרי בסאונה. השאלה הרלוונטית לבחינת חבות הנתבעים היא נסיבות הנפילה, והאם יש בנסיבות אלה כדי להקים חבות לנתבעים .

    

6. הנתבעים טוענים שלא לכל מקרה נפילה קמה חבות, ובענייננו, נטען כי התובעת לא זכרה איך ארעה הנפילה, והגרסאות שהובאו על ידיה בהליך סותרות.

    

7. כפי שיפורט להלן, אני סבורה כי התובעת עמדה בנטל השכנוע הנדרש במשפט האזרחי להוכחת טענתה ביחס לנסיבות הנפילה, ויש בנסיבות שהוכחו כדי להקים חבות כלפי הנתבעים.

    

8. מעדות התובעת עולה כי היא החליקה בעת כניסתה לסאונה (ראה פרוטוקול מיום 25.2.21 עמ' 125 שורות 19-16) :

    

   ת:ובכן, אני כמו שכבר אמרתי, ציינתי, באתי ברגל, הלכתי ברגל לבריכה, השתתפתי בחוג, הלכתי לבריכת השחייה, נחתי מעט וכמצווה כמובן ולאחר מכן נכנסתי לסאונה הרטובה ובצעדיי הראשונים נתקלתי בשטיח, מעדתי, נפלתי ומצאתי את עצמי שרועה על הרצפה ופשוט לא ידעתי מה קורה לי, ובמין אינסטינקט כזה ישבתי בישיבה ומזל שהיה מישהו בסאונה פתח את הדלת והתחיל קורא 'מישהי נפלה בסאונה ברטובה, מישהי נפלה בסאונה הרטובה, תקראו, תזמינו מגן דוד'. מזל שהוא היה כי אחרת הייתי, בסאונה הרטובה הייתי שואפת את כל האדים ואני לא יודעת מה היה קורה.

   ... בצעדיי הראשונים לסאונה הרטובה נתקלתי בשטיח, מעדתי, נפלתי ונחבלתי ומצאתי את עצמי שרועה ...

    

   התובעת העידה כי נכנסה לסאונה עם כפכפים כפי שהיה נהוג להיכנס לסאונה.

   בדיון שהיה בפני ביום 2.10.19 השיבה התובעת לשאלת בית המשפט:

    

   כשנכנסתי לחדר של סאונה רטובה, צעדתי מספר צעדים ומעדתי.

   כפי הנראה שהשטיחים לא היו מסודרים כיאות. החלקתי ויותר מזה ...

   אני מנסה לזכור. למיטב ידיעתי אני חושבת שמעדתי.

   אני יודעת שהיו חלקיקים של שטיחים ולא היה שטיח אחד גדול.

   כנראה שהם לא היו מהודקים.

   אני זוכרת שישבתי וקיבלתי הלם. לא ידעתי מה קורה לי. נפלתי בכניסה.

   היו שטיחונים. לא שטיח אחד גדול. אני לא זוכרת איך הם היו מונחים על הריצפה" (ראה פרוטוקול מיום 2.10.2021 עמ' 12 שורה 15 עד עמוד 13 שורה 5)

    

9. הנתבעים טענו כי התובעת לא זכרה את המקרה וכיצד נפלה ( "אני חושבת שמעדתי"). לאור האמור, לטענתם, יש לקבוע כי התובעת אינה מהימנה והתביעה לא הוכחה.

    

   איני מקבלת טענה זו. התובעת נשאלה ביחס לכך ויישבה זאת בחקירתה :

    

   ש:או קיי. תראי, אני רוצה להבין. את אמרת פה בפרוטוקול פעם שעברה שאת לא ממש זוכרת איך היו מונחים השטיחים על הרצפה, נכון?

   ת:או קיי.

   ש:את זוכרת היום איך היו מונחים השטיחים על הרצפה?

   ת:אני לא זוכרת אבל אני יודעת שמעדתי באחד השטיחים בצעדיי הראשונים לכניסתי לסאונה הרטובה.

   ...

   ת:קודם כל נתקלתי בשטיח, בגלל זה מעדתי, נפלתי, נחבלתי ונפלתי לתהום, זה מה שאני יודעת.

   ש:אז אני רוצה עכשיו לחדד את זה. הרגל נתקלה בשטיח או שהחלקת בגלל הריצוף?

   ת:הרגל נתקלה בשטיח.

   ....

   ש:טוב, או קיי. את זוכרת עם איזה רגל נתקלת?

   ת:לא זוכרת.

   ש:או קיי. את זוכרת איך היו מונחים השטיחים בסאונה?

   ת:לא"

   (ראה פרוטוקול מיום 25.2.2021 עמ' 132 שורה 25 עד עמוד 133 שורה 12)

    

   הגרסה לפיה התובעת נכנסה לחדר הסאונה הרטובה, צעדה מספר צעדים ומעדה בכניסה לסאונה נטענה בקדם המשפט בפני בית המשפט, ועל כן אני מקבלת את טענת התובעת אשר חזרה על גרסה זו גם בחקירתה הנגדית, ולא נסתרה טענתה לפיה היא מעדה כאשר נתקלה בשטיח בפתח הסאונה. אמנם, התובעת לא ידעה להעיד מה הפגם בשטיח שגרם לה ליפול. היא לא ידעה להעיד באיזה רגל נתקלה, ומה היה מנח השטיחים בסאונה, אולם, בנסיבות הנפילה , אני מקבלת את גרסתה כי אינה זוכרת את מלוא פרטי הנפילה. אין בכך כדי לפגוע בגרסתה לענין אופן הנפילה אשר הוכחה ברף הנדרש במאזן ההסתברויות..

    

   האם הוכחה רשלנות מצד הנתבעים בשל נפילת התובעת ?

    

10. בחלק זה נבחן האם הוכח כי הנתבעים התרשלו כמי שניהלו את הקאנטרי ו/או כבעלי הקאנטרי. בהמשך פסק הדין תעשה אבחנה והפרדה בין הנתבעים ועילות התביעה כנגדם. לצורך חלק זה, נתייחס אל הנתבעים כמקשה אחת.

     

11. הנתבעים טענו בסיכומיהם כי גם אם נקבל את גרסתה של התובעת, לא הוכחה רשלנות מצד הנתבעים. לטענת הנתבעים, התובעת לא טענה מה היה הפגם בשטיח שגרם לה למעוד ולהיתקל בשטיח. המומחה מטעם התובעת לא בדק את איכות השטיח, הגומי, התאמתו, עוביו, איכותו ו/או התנגדותו להחלקה. גם איש מכון התקנים לא בדק זאת. על כן, אין כל רלוונטיות לשאלה איך השטחים היו מסודרים בסאונה כי היא נפלה כבר בכניסה לחדר.

     

12. איני מקבלת את הטענה. אפנה בהקשר זה לעדותו של מר גוזלן (ראה פרוטוקול מיום 28.2.2021 עמ' 201 שורה 25 עד עמוד 203 שורה 9) :

     

    "אנחנו נדרשים לשים שטיחים מגומי, בכל המתחם, בכל הבריכה, בסאונות, בג'קוזי, במקלחות, בכל מקום יש לנו שטיחים מהסוג הזה שיש בכל בית מלון, בכל ג'קוזי, בכל בריכה בארץ, זה השטיחים שהם מיועדים לבריכות.

    מצב השטיחים בסאונה, מכיוון שהסאונה בצד אחד מעוגלת, אנחנו, המפעיל התאים את זה לצורת הסאונה, זאת אומרת שגם אם, לצורך העניין גם אם הרצפה מחליקה, והשטיח, למרות שהוא קשה, גם אם הוא מחליק, הוא לא יכול להחליק כי הוא צמוד לקיר, זה ממש יושב בצורה עם העיגול של הסאונה בכל הזוויות, ...."

     

    עוד העיד :

    אני רוצה רק להדגיש בפני השופטת שבסאונה רטובה יש כמה מרכיבים יש אדים, יש מים, ויש רצפה, מספיק, לא משנה באיזה גיל, 80, 4, 16, 3, בן אדם שנכנס לסאונה ללא שטיח, באותו הרגע הוא נופל. לא יעזור כלום, שום דבר לא יכול להציל אותו מהמקרה הזה. חובה עלי, לפני כל הדרישות האלה, להניח שטיחים בשביל להגן עלי.( הדגשות הוספו – להצ)

     

    כב' הש' הר ציון: אתה לבד אומר שאם אין שטיחים אז מחליקים שם, נכון?

    העד, מר גוזלן:ברור, אבל היו שטיחים.

    כב' הש' הר ציון: אז איך היא החליקה?

    העד, מר גוזלן:תשאלי אותה. אני שאלתי אותה באותו רגע. כשאני נכנסתי זו הייתה השאלה הראשונה שלי.

    כב' הש' הר ציון: ומה היא ענתה לך?

    העד, מר גוזלן:היא אמרה לי 'אני לא זוכרת'. ואז הרמנו אותה והנחנו אותה על כיסא.

    (ראה פרוטוקול מיום 28.2.2021 עמ' 203 שורה 29-23).

     

13. המומחה מטעם התובעת, מר אורי ארבל, צילם בזמן אמת בעת בדיקת השטח לצורך הכנת חוות הדעת, תמונות מהקאנטרי. המדובר בתמונות אותנטיות המלמדות כי במועד שבו צולמו התמונות, לא היו שטיחים מקיר לקיר כנטען.

    אני מפנה בהקשר זה לתמונות מספר 2-1 לחוות הדעת, שצולמו ביום 13.10.2016.

    מהתמונות ניתן ללמוד על מצב השטיחים, המפוזרים באופן מרושל , כאשר לא כל שטח הרצפה מכוסה, אלא נותר ברובו עם קרחות, ובאזורים אחרים מונחים שטיחים על שטיחים אחרים.

    בתמונה מספר 3 נראה בבירור פתח הכניסה לסאונה כשבו אריחים חלקים ללא שטיח.

     

14. תמונות זהות צולמו כשבוע לאחר התאונה ותמונות נוספות כעבור 10 חודשים (ת/27 ו-ת/28 לתיק המוצגים).

    התמונות מלמדות כי מצב השטיחים אינו כנטען על ידי הנתבעים, אלא המדובר ברצפת הסאונה שבה יש שטיחים מפוזרים ללא אחידות , חלקם אחד על השני כאשר יש קרחות שאינן מכוסות בשטיח.

     

15. לאור עדותה של התובעת לפיה מעדה בצעדיה הראשונים לכניסתה לסאונה, ולאור עדותו של מר זוגלן אשר הבהיר כי "בן אדם שנכנס לסאונה ללא שטיח, באותו הרגע הוא נופל", אני מקבלת את גרסת התובעת לפיה נפלה עקב היתקלות בשטיח בנסיבות הנעוצות ברשלנותם של הנתבעים באשר לתחזוק חדר הסאונה.

     

16. בהינתן כי התובעת נפלה ובהינתן תמונות אלה, המעידות בבירור על ליקויים בתחזוקת הסאונה, עובר נטל ההוכחה לנתבעים, להראות כי ביום התאונה היו מסודרים שטיחים מקיר לקיר.

     

17. כאמור מר גוזלן העיד כי "אדם שנכנס לסאונה ללא שטיח, באותו הרגע הוא נופל" – אמירה שלא מותירה ספק באשר לנסיבות התאונה – ליקויים בתחזוק נאות של רצפת הסאונה.

     

    מר גוזלן לא הציג תיעוד של התאונה, דוח תאונה רלוונטי שבו מפורט המקרה, ממצאיו ומסקנותיו, על אף שהיה נוכח ביום הארוע וסייע לפנות את התובעת ממקום התאונה. דוח כזה לא הוצא לא ביום התאונה ולא בסמוך למועד התאונה.

    מפעיל הברכה מטעם מר גוזלן, מר אבי אטלי, טען בחקירתו כי עוד באותו היום המקום צולם. אולם, מטעם הקאנטרי לא הובאו תמונות רלוונטיות למועד התאונה, אלא רק במועד עריכת חוות הדעת מטעם הנתבעת.

18. מר גוזלן טען כי בפועל הסאונה היתה מכוסה בשטחים מקיר לקיר כדי להימנע מתאונות. כך גם העיד מר אבי אטלי, המפעיל מטעמו. אולם, איני סבורה כי הוכח שהמומחה ו/או ביתה של התובעת, מיטל אשר צילמה תמונות שהוגשו בתיק מוצגי התובעת, שינו מהמצב הקיים ו/או עשו פעולה לשינויו.

     

    מפנה לחקירת המומחה:

    ש: אדוני, מה שצילמתי זה מה שהיה, אני לא בא לסדר את הדברים. יתרה מזאת, תסתכל על השטיחים ותראה שאין להם את הקטנו של החצי גורן הזה של המקום, הם ישרים, אין להם את הדבר היפה הזה שהם היו צריכים להיות מודבקים למטה מסודרים לא בולטים שבן אדם יכול להיתקל בהם. אתה יודע כמה אנשים נתקלים? לא במקום, במקומות אחרים שהשטיח טיפונת מתרומם, טיפונת מתרומם בא בן אדם מבוגר ונופל בגלל השטיח בלי קשר בכלל.

    ש:תראה,

    ת:בקיצור, התשובה שלי לשאלה שלך, אני באתי וצילמתי את המצב. לא הכנתי אותו, לא סידרתי אותו,

    (ראה פרוטוקול מיום 25.2.2021 עמ' 32 שורה 21-13).

     

    כן אפנה בהקשר זה לחקירת ביתה של התובעת, מיטל , אשר צילמה תמונות בתוך שבעה ימים ממועד התאונה ולא מצאתי כי הוכח שעשתה שינוי במנח השטיחים (ר' בעמ' 101, 102 לפרוטוקול).

     

19. התמונות משקפות את המצב הקיים ביום צילומם בסמוך לתאונה, ובמיוחד בולטת הרצפה החשופה משטיח בכניסה לסאונה- שם לפי עדות התובעת היא נפלה . גם אם לאחר מכן המצב תוקן ומצב השטיחים שונה, הרי שאין בכך כדי לעמוד בנטל הנדרש מצד הקאנטרי לענין מועד התאונה.

     

20. המומחה מטעם התובעת לא בדק את איכות שטיחי הגומי ו/או את עוביים כנטען על ידי הנתבעת, אולם המומחה לא נדרש לכך מאחר שלפי קביעתו אם השטיחים היו מודבקים על הרצפה ומונחים באופן רצוף מקיר קיר ולרוחב, אזי הנתבעים היו עומדים בחובתם.

     

    לשאלת בית המשפט ביחס לקשר בין התמונות של השטיחים שבתוך הסאונה כפי שהוצגו בפני בית המשפט, לבין הנפילה של התובעת השיב כי " השטיחים חייבים להיות, חייבים להיות גם מוצמדים לקרקע, לרצפה, וגם על כל השטח. לא על חלק כן וחלק לא. ...עצם סידור החדר הזה הוא ממש לא עונה לדרישה. אני כתבתי בהתייחסות לחוות דעתו של היועץ מטעמכם שאם הגומי שם היה הולך, כל המשטח הזה היה הולך כמו שצריך מההתחלה עד הסוף מודבק, מסודר, בלי בליטות, הסיכוי לתאונה היה יורד בצורה משמעותית".

     

    (ראה פרוטוקול מיום 25.2.2021 עמ' 38 שורה 24 עד עמ' 39 שורה 31).

     

21. העד ממכון התקנים, מר פטל, התייחס לתקן הנוגע למרצפות בחדר הסאונה מתחת למשטחי הגומי, וקבע כי הן אינן עומדות בתקן הנוגד החלקה. עדותו לא נסתרה. עולה כי המדובר בתקן עדכני למועד עריכת חוות הדעת. ומכאן, קביעתו רלוונטית מחזקת את הטענה כי נתבעים התרשלו בכך שהרצפה בכניסה הסאונה היתה חשופה ובלי מזרונים.

     

22. לכן, יש לקבע כי השטיחים לא היו מסודרים מקיר לקיר במועד התאונה. קביעה זו רלוונטית לחבות הנתבעים מאחר שככל שהשטיחים היו מסודרים ודבוקים מקיר לקיר כך גם השטיח שבכניסה לסאונה היה מסודר ודבוק וכך התובעת לא היתה מועדת בגללו ונופלת.

     

23. סיכומו של חלק זה: 

     

    התובעת העידה כי נתקלה בשטיח אולם לא זכרה לאשורן את הסיבות לנפילה ולא ידעה לעמוד על הפגם בשטיח שגרם לנפילתה. עם זאת, לשיטתו של מר גוזלן בן אדם שנכנס לסאונה ללא שטיח, באותו הרגע הוא נופל. לא יעזור כלום, שום דבר לא יכול להציל אותו מהמקרה הזה. בהינתן התמונות שהוצגו, הרי שניתן לקבע כי התובעת נתקלה בשטיח ונפלה כתוצאה מהעדר סידור המזרונים מקיר לקיר.

    ומכאן, אני קובעת כי התובעת נפלה בעת מעידתה בכניסה לסאונה. מאחר שלא היה בידי הנתבעים לסתור את המצב העובדתי כפי שעלה מהתמונות בחוות דעת המומחה, הרי שיש לקבע כי הוכח שבאזור נפילתה לא היו שטיחים מודבקים ומסודרים מקיר לקיר. על כן אני קובעת כי הנתבעים אחראים לנפילת התובעת.

     

    אשם תורם

     

24. לטענת הנתבעת יש לייחס לתובעת אשם תורם בשל שתי סיבות עיקריות – להלן נתייחס לטענות אלה.

     

25. ידיעתה על מפגעים בתוך הסאונה. בכל הכבוד, הטענה סותרת את טענת הנתבעים לפיה אין מפגעים בתוך הסאונה. לא הוכח כי התובעת בחרה ביודעין אותו יום להיכנס לסאונה כאשר היא יודעת מה מצב השטיחים.

     

26. התובעת סבלה מלחץ דם וסחרחורות ואף על פי כן נכנסה לסאונה. מאחר שכאמור מצאתי כי הסיבה לנפילה נעוצה בהיתקלות התובעת בשטיח שהודבק שלא לפי התקן, אין רלוונטיות למצבה הרפואי.

     

27. בנסיבות, אני סבורה כי יש לייחס לתובעת אשם תורם בשיעור של 10%.

     

     

    הנזק

     

28. התובעת אובחנה כסובלת משבר של חוליה L3 עם דחיסה של החוליה ותזוזה אחורית של הקיר הגרמי של גוף החוליה ולחץ על השק התקאלי, חבלה בכתף שמאל עם רגישות ניכרת בהנעה.

    התובעת שהתה בשיקום במרכז רפואי גריאטרי דורות במשך כ – 4 חודשים.

     

    התובעת נמצאה זכאית להעסקת עובד זר בסיעוד לתקופה של 3 חודשים מיום השחרור לצורך הסתגלות כיון שהייתה זקוקה לעזרה צמודה במשך 24 שעות ביממה. היתר זה הוארך בשלושה חודשים נוספים.

     

    התובעת שהתה אצל בני משפחתה עד יום 17.7.2016, ולאחר מכאן, שבה לביתה.

     

29. מומחה בית המשפט קבע לתובעת נכות משוקללת של 14.5% 7 חודשים לאחר התאונה.

     

30. המומחה קובע בחוות דעתו כי בבדיקת ע"ש מותני מודגמת הגבלה קלה בטווח התנועה ללא עדות לקיפוח עצבי, בדיקות הדימות מדגימות שבר בגוף חוליה L3 עם דחיסה כ-50% מגובה החוליה ושינויים ניוונים לאורך עמ"ש מתני. המומחה קבע כי ההגבלה בטווח תנועות ע"ש מתני הינה רובה ככולה עקב שינוים נוונים בע"ש מתני אשר אינם רלבנטים לתאונה הנדונה . בבדיקת כתף שמאל מודגמת הגבלה קלה בהרמה, אבדוקציה ומופק כאב באבדוקציה, המרה עם סיבוב פנימי.

    המומחה קבע כי לא צפוי שינוי במצבה של התובעת בגין הפגיעות בתאונה.

    המומחה קבע נכות בשיעור של 10% בגין השבר בגוף החוליה, וכן נכות בשיעור של 5% בגין הפגיעה בכתף שמאל .סך כל הנכות הרפואית המשוקללת בשיעור של 14.5%.

31. לטענת בא כח התובעת יש להתערב בשיעור הנכות שנקבע לתובעת מאחר שהמומחה לא קבע לתובעת נכות בגין הגבלת טווח התנועה. בחות דעתו קבע המומחה כי הגבלת טווח התנועה הינה בעיקרה עקב שינויים ניוונים בעמ"ש ולא עקב השבר.

     

    לטענת התובעת מומחה בית המשפט הודה שלא היה בפניו מידע לגבי הגבלות התנועה שהיו או לא היו לתובעת לפני התאונה, שלא נמצאו שינוים ניווניים בכל עמוד השדרה המותני בבדיקת MRI שלושה חודשים לאחר התאונה, וכי פעל בניגוד להנחיות המל"ל.

     

    אינני סבורה כי חוות דעתו של המומחה נסתרה. בחקירתו הנגדית הבהיר המומחה כי ניתח את החומר הרפואי, לרבות צילומים ובדיקות בהתאם למומחיותו וניסיונו המקצועי ומסקנתו כי ההגבלות בתנועה מקורם במצב הרפואי טרם התאונה.

     

32. הנתבעים העלו טענה הנוגעת למצבה הרפואי של התובעת לפני התאונה והשפעתו על נפילתה / החלקתה. מומחה בית המשפט נחשף למלוא המידע הרפואי הרלוונטי . חוות הדעת מטעמו לא נסתרה. על כן, ובהעדר חוות דעת אחרת המונחת בפני בית המשפט, לא מצאתי כי יש ממש בטענות הנתבעים.

     

33. בשים לב כי המדובר בנכות אורטופדית ובשים לב לאופי הפגיעה, יש מקום לקבוע כי לנכות הרפואית השלכה תיפקודית.

     

    ראשי הנזק העיקריים שיש לדון בהם לאור גילה של התובעת ובשים לב לנכות הרפואית שקבע המומחה הם כאב וסבל, עזרת זולת לעבר ולעתיד וכן הוצאות רפואיות.

     

     

     

     

     

     

     

     

    עזרת זולת

     

34. התובעת ילידת שנת 1940. בשים לב לנכות הרפואית שנקבעה על ידי בית המשפט אשר מתייחסת לשבר בחוליה וכן לפגיעה בכתף, יש לקבע כי התובעת תתקשה בביצוע עבודות בית ותהא מוגבלת בפעולות הדרושות מאמץ ועל כן תזדקק לעזרה בעתיד.

     

35. בכל הנוגע לעבר, בעקבות התאונה התובעת אושפזה כ-4 חודשים, ולאחר מכן שהתה באי כושר והתגוררה אצל בנותיה במשך כחודש וחצי. במהלך תקופה זו, התובעת היתה מוגבלת בתפקודה. לאחר שחזרה לביתה, עדיין נזקקת לעזרה באופן קבוע לרבות הלבשה, הכנת אוכל, קניות, נקיון הבית, הליכה הרמת משאות וכו'.

     

    התובעת מקבלת מיום 22.6.21 עזרה בהקף של 9.75 שעות שבועיות שהן 1.95 שעות ביום ללא שישי שבת או חגים.

     

36. בא כח הנתבעת עתר בסיכומיו לכך שיש לבצע ניכוי של קצבת סיעוד שהתקבלה על ידי התובעת. איני סבורה כי יש מקום לניכוי בהעדר חוות דעת אקטוארית. עם זאת, יש מקום להתחשב בעזרה המתקבלת על ידי התובעת, לצורך בחינת ראש נזק של עזרת הזולת.

     

    לעבר הוכח כי נדרשה עזרת זולת לאחר התאונה, ואני מעריכה סכומים אלה בסך של 30,000 שח. בתקופה זו העזרה היתה מצד בני משפחה אשר סעדו את הנתבעת אשר נזקקה לעזרה משמעותית במהלך תקופה ארוכה.

     

    לעתיד, התובעת תזדקק לעזרה העולה על מספר השעות הניתנות על ידי המלל לשבוע. על כן, יש להעריך את הפיצוי לעתיד מעבר לעזרת המלל בשים לב לשעות השבועיות הניתנות לתובעת (לטעמי יש לחשב 4 שעות נוספות שבועיות), ובהתאם לתוחלת החיים (גיל 85) , ובסך הכל 40,000 שח.

     

     

    נסיעות

     

37. יש לקבע שיעור גלובלי בסך של 10,000 שח (סכום זה הוצע על ידי הנתבעים בסיכומים).

     

     

    התאמת דיור

     

38. התובעת טוענת להתאמת דיור בסך של 50,000 שח.

    להוכחת רכיב זה צרפה התובעת מסמך הנחיות שיפוץ להנגשת דירתה של התובעת מטעם רכזת ריפוי בעיסוק של שרותי בריאות כללית מיום 25.2.2016.

     

    הנתבעים מתנגדים להוצאה זו ממספר טעמים. לטענתם המומחה לא התייחס להוצאה זו בחוות דעתו ולא נחקר על כך. התובעת לא הראתה כי פנתה למשרד השיכון למימון הוצאה להקטנת נזקה. כמו כן , לא הוגשה חות דעת שיקומית. עוד נטען כי אין זה סביר כי יוצא סכום של 50,000 שח להתאמת חדר אמבטיה.

     

39. מהתיעוד הרפואי עולה כי התובעת אושפזה בבית חולים לשיקום בבית חולים דורות בנתניה והיתה מרותקת לכסא גלגלים וזקוקה לעזרה ברחצה ולבוש. על מנת לאפשר לה תפקוד בטיחותי בחדר הרחצה לאחר חזרתה הביתה, הומלץ על התאמת חדר הרחצה.

     

40. אני סבורה כי הוכח הצורך להתאים את חדר האמבטיה לנוכח מצבה של התובעת. אם כי, לא הוכח רכיב התאמת הדיור אשר התבקש.

     

    ראשית, לא הוגשה חוות דעת שיקומית כאשר אין במסמך אשר צורף כדי להוות חוות דעת שיקומית.

     

    שנית, לעניין ההוצאות שהוצאו - לא הוכח כי ההתאמה שנעשתה היא בהתאם לתכנית המפורטת במסמך ההנחיות. כמו כן, לא הוכח כי ההוצאות שהוצאו לצורך התאמת חדר האמבטיה נחוצות רובן ככולן לצורך ההתאמה, כאשר על פני הדברים הוצאה בסך של 50,000 שח נדמית כגבוהה מהסביר.

     

    בהעדר חוות דעת שיקומית, אין בידי בית המשפט כלים לקבוע כי ההתאמה שנעשתה קשורה קשר סיבתי לתאונה, ואכן נעשתה בהתאם לצרכי התובעת מבחינת אופן ההתאמה ותימחורה.

     

    יחד עם זאת , ומאחר שהצורך הוכח לנוכח מצבה הרפואי של התובעת, מצאתי מקום ליתן פיצוי גלובלי כחלק מהרכיב של הוצאות רפואיות בסך של 25,000 שח, וכן סכום גלובלי נוסף של 5000 שח בגין הוצאות רפואיות.

     

    הוצאות נוספות

     

41. התובעת פרטה רשימת הוצאות לסיכומיה בצירוף אסמכתאות. אני סבורה כי יש מקום להכיר בהוצאות בסך של 15,582 שח . לא מצאתי מקום להעתר לבקשה לעניין חיוב בהוצאות המומחה ביקלס שלא הובא לעדות ועדות מומחה בית המשפט אשר לא נסתרה חוות דעתו.

     

     

    כאב וסבל

     

42. בשים לב לנכויות הרפואיות בתיק והשלכתן על התובעת, אני סבורה כי יש לפסוק לתובעת פיצוי בסך של 80,000 שח בגין כאב וסבל.

     

    התובעת היתה בת 76 במועד התאונה, בעקבות הנכות שנגרמה לה, שהתה באשפוז בבית חולים ובשיקום במשך ארבעה חודשים. בבחינת סכום הפצוי התחשבתי בגילה, בשיעור הנכות והסבל והמוגבלות שנגרמו לה בעבר ועד היום, כפי שעולה מהראיות שהובאו בפני, מהן ניתן ללמוד כי התאונה שינתה את אורח החיים העצמאי של התובעת ונדרשה להסתגל לאורח חיים של מוגבלות ונזקקות לעזרה בפעולות היומיומיות של הלבשה רחצה, גם כאשר היה מדובר בקרובי משפחתה בהם נעזרה, כאשר הגבלה זו מלווה אותה עד היום בהתנהלותה היומיומית (ר' בעמ' 129 שורות 32-22, עמ' 130 שורות 5-1, עמ' 158 שורות 17-13, עמ' 161 שורות 8-3 לפרוטוקול).

     

     

    חבות הנתבעים

     

43. התובעת תבעה את הנתבעים 3, 7 ו-8 .

     

    הנתבעת מס' 3 היא עמותה לתועלת הציבור אשר קבלה מעירית נתניה את זכות החכירה על הקרקע. הנתבעת מס 3 לא הפעילה את הקאנטרי בתפעול שוטף, אלא העבירה למפעיל המשנה (הנתבע מס' 8) את זכות ההפעלה של המתקן .

     

    מהעדויות שבפני עולה כי מפעיל המשנה הוא שגבה דמי שימוש , שילם לעובדים בקאנטרי, בנה את המתקנים (מפנה לעדויותיהם של מר גוזלן, הגב' אמילי רון והעד מר קידר)

     

    לטענת התובעת לעמותה אחריות ישירה ו/או שילוחית לתחזוקה ולבטיחות המקום במועד התאונה. הנתבעת מ' 3 טענה כי ככל שמה לה חבות, יש לה חבות ברמת הפיקוח בלבד.

     

    יצוין כי מר גוזלן היה בהליכי פשר וקיבל צו הפטר בשנת 2019 . התובעת קבלה אישור לניהול התביעה כנגדו.

     

44. אני סבורה כי יש לחייב את נתבעים 3 ו-8 ביחד ולחוד לנזקי התובעת.

     

45. הוכח כי הנתבע מס' 8 הפעיל בפועל את הקאנטרי. הנתבע מס' 8 התקשר עם הנתבעת מס' 3 באמצעות עוסק מורשה הקרוי "קידום הספורט אליצור" . הוכח כי הנתבע מס' 8 בפועל הפעיל את הקאנטרי בתחילה באמצעות נתבעת מס' 4 ולאחר מכן בעצמו. על כן יש לראותו כמי שאחראי באופן אישי לנזקי התובעת.

     

46. כאמור, בסיכומי הנתבעת 3 טען בא כוחה כי יש לקבע חבות ברמת פיקוח בלבד , ככל שתוטל חבות, מאחר שהעמותה לא הפעילה בפועל את הקאנטרי אלא באמצעות מר גוזלן. איני מקבלת את הטענה.

     

    סעיף 15 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] קובע ביחס לחבותו של בעל חוזה:

    "לענין פקודה זו, העושה חוזה עם אדם אחר, שאיננו עובדו או שלוחו, על מנת שיעשה למענו מעשה פלוני, לא יהא חב על עוולה שתצמח תוך כדי עשיית אותו מעשה; הוראה זו לא תחול באחת מאלה... הוא התרשל בבחירת בעל חוזהו"

     

47. הנתבעת אינה יכולה לטעון להתקיימות סעיף 15 לפקודת הנזיקין, מאחר שהוכח בפני שבמועד התאונה לא היה לנתבעת 3 כל חוזה עם מפעיל כלשהו, אלא כי נחתם בין צדדים חוזה לאחר התאונה אשר חל רטרואקטיבית, מר גוזלן הפעיל את הקאנטרי משך שנים ללא חוזה, במועד תאונה לא היה ביטוח לקאנטרי, והנתבעת מס' 3 אפשרה התנהלות זו. כמו כן, הוכח כי הנתבעת מס' 3 הפעילה את הקאנטרי באמצעות מר גוזלן בהיותו בהליכי פשיטת רגל.

     

    הוכח כי במועד התאונה לא היה לנתבעת מס' 3 כל חוזה תקף עם מפעיל כלשהו. מר גוזלן הפעיל את הקאנטרי במשך שנים ללא חוזה . מהחומר שבפני עולה כי הנתבעת מס' 3 חתמה עם הנתבע מס' 8 על חוזה לאחר התאונה (ת/21) אשר חל רטרואקטיבית מתחילת שנת 2016 . עם זאת יו"ר הנתבעת מס' 3 התנער מחוזה זה בחקירתו , טען שהוא לא מכיר אותו ושהנתבעת מס' 3 לא חתומה עליו .

     

48. מכאן לא הוכח מהו החוזה התקף במועד התאונה.

     

    הוכח קיומו של חוזה משנת 2009 ביחס להפעלת הקאנטרי, אשר לא היה תקף במועד התאונה ומר גוזלן לא היה צד לו.

     

49. לעניין הביטוח, לא הוכח כי היה ביטוח תקף . בפועל במועד התאונה לא היה ביטוח. הנתבע מס' 8 טען כי היה ביטוח אשר הפסיק מאחר שחזרו הוראות קבע עם עזיבתה של הנתבעת מס' 5 את הקאנטרי . כל זה אינו רלוונטי. החבות לדאוג לביטוח במקום כמו קאנטרי מהותית והיה מקום לוודא קיומו של ביטוח בכל עת הן מצד המפעיל והן מצד הנתבעת מס' 3.

     

50. זאת ועוד, עולה כי העמותה לא פעלה לפיקוח בקאנטרי , לא ביצעה ביקורים באופן שוטף לבדיקת נושאי בטיחות, לא ווידאה נושאים אקוטיים כגון ביטוח ובטיחות. מר גוזלן העיד כי בשנת 2009 עשו ביקור במקום ולאחר מכן " נגמר הסיפור".

    כך גם ניתן ללמוד מתוך חקירתו הנגדית של יו"ר הנתבע מס' 3 ממנה עולה כי המדובר בהתנדבות ומפעם לפעם בודקים שהכל בסדר. לא הוכח כי קיימות בדיקות ו/או ביקורים רציפים בנכס אחת לתקופה.

     

51. על כן, לא ניתן לקבע כי העמותה בחרה קבלן באופן שבו תטען לפטור מחבות. למעשה התנהלות העמותה ביחס להפעלת הקאנטרי מלמדת על אי סדרים שלא ניתנו להם תשובות, ובחירת קבלן ברשלנות, אשר התנהל באופן רשלני.

     

52. לאור האמור, יש לקבוע כי הנתבעים מס' 3 ו-8 חבים ביחד ולחוד לנזקי התובעת.

     

53. הנתבעת מס' 7 – המדובר בעמותה שנוסדה בשנת 2009 במטרה לעשות פעילויות קהילתיות עבור החברה. ביחס לפעילות נתבעת 7 בקאנטרי התעוררה במהלך בירור הראיות שאלה ביחס לחוזה שמכוחו פעלה בקאנטרי, וביחס למועד בו החלה לפעול בקאנטרי.

     

    לתיק מוצגי הנתבעים צורף הסכם הפעלת משנה שנחתם בין הנתבעת מס' 7 לבין "קידום הספורט אליצור " עוסק מורשה של הנתבע מס' 8 מיום 2.2.2016. בהתאם להסכם, תקופת ההפעלה מתחילה ביום 2.2.2016. עם זאת, העיד מר מוטי גבאי, מנכ"ל הנתבעת מס 7 כי העמותה נכנסה בפועל רק בתחילת חודש מרץ 2016. עוד טען כי הוא חתם על החוזה רק ביום 1.3.2016 ושהתאריך 2.2.2016 היה מוטבע במועד חתימה ולא תוקן.

     

    עוד הוצג הסכם שנחתם ביום 14.2.1996 בין הנתבעת 7 לנתבעת 3, 10 ימים מאוחר למועד התאונה. אולם, במהלך דיוני ההוכחות יו"ר הנתבעת 3 טען שהוא לא מכיר את הנתבעת מס' 7 והכחיש חוזה זה.

     

    מהעדויות (עדות מר גבאי, מר גוזלן וכן גב' אמילי נציגת הנתבעת מס' 5) עולה שהנתבעת 7 החלה להפעיל את הקאנטרי במרך 2016 ולא קודם לכן, על כן אין לראותה כמי שחבה לנזקים נשוא התאונה.

     

     

    סיכומו של דבר:

     

54. הנתבעים 3 ו-8 חבים לפצות את התובעת בסך של 185,023 ש"ח ביחוד ולחוד על פי הפרוט הבא:

     

    עזרת זולת – 70,000 ₪.

    כאב וסבל- 80,000 ₪.

    הוצאות רפואיות (לרבות התאמת דיור) – 30,000 ₪.

    הוצאות ניידות- 10,000 ₪.

    הוצאות – 15,582 ש"ח

    סך הכל 205,582 שח .

    אשם תורם- 10% .

     

     

    לסכום זה יתווסף שכ"ט עו"ד בשיעור כולל של 23%.

     

    התביעה כנגד הנתבעת מס 7 נדחית, ללא צו להוצאות , בנסיבות הענין בשים לב לנימוקי בפרק הרלוונטי.

     

    המזכירות תשלח העתק פסק הדין לבאי כח הצדדים.

     

    ניתן היום, ח' כסלו תשפ"ב, 12 נובמבר 2021, בהעדר הצדדים.