פלוני נ. משרד הבטחון- קצין תגמולים

1. בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 6.3.2018 (ע"ו 21044-10-17, סגן הנשיא י' כהן והשופטים א' טובי ו-ת' נאות-פרי). בית המשפט המחוזי דחה בעיקרו ערעור שהגיש המבקש על החלטתה של ועדת הערעורים שליד בית משפט השלום בחיפה הפועלת לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), התשי"ט-1959 (להלן בהתאמה: ועדת הערעורים ו-חוק הנכים) מיום 19.7.2017 (ע"ן 51404-09-16, יו"ר הוועדה השופט ז' פלאח וחברי הוועדה ד"ר א' קורת ומר ד' לוקוב).

רקע עובדתי וההליכים עד כה

2. המבקש התגייס לצה"ל בחודש דצמבר 2009 ושירת בגדס"ר 585. ביום 1.1.2011, בעת ששהה במועדון היחידה, נפצע המבקש מפליטת כדור מנשקו של חייל אחר. כתוצאה מהירי סבל המבקש מפצע באגן ואושפז בבית חולים לקבלת טיפול. בחודש יוני 2011 שוחרר המבקש משירות צבאי מטעמים רפואיים.

3. עם שחרורו, ביום 26.6.2011, הגיש המבקש תביעה להכרה בו כנכה לפי חוק הנכים, בגין נזקים אורתופדיים ונפשיים שנגרמו לו לטענתו כתוצאה מהאירוע המתואר.

4. ביום 13.12.2011 התכנסה ועדה רפואית בעניינו של המבקש, והכירה בו כנכה. בהמשך לכך, התקיימו הליכים שנסבו על קביעת דרגת הנכות של המבקש – הן בהיבט האורתופדי והן בהיבט הנפשי. ביום 1.4.2012 קבעה הוועדה הרפואית למבקש נכות אורתופדית בשיעור של 2%. בעקבות ערר שהוגש על כך לוועדה רפואית עליונה, ביום 28.10.2012 הועמדה דרגת נכותו האורתופדית של המבקש על 12% לצמיתות, החל ממועד שחרורו משירות. באשר לדרגת הנכות הנפשית של המבקש, זו הועמדה ביום 9.9.2013 על 20%. דרגת נכותו המשוקללת של המבקש הועמדה על 29% החל ממועד שחרורו משירות. להשלמת התמונה יצוין כי מאוחר יותר עודכנה דרגת הנכות של המבקש, וכיום דרגת נכותו המשוקללת עומדת על 39% לצמיתות.

5. בשלב זה, המחלוקת בין הצדדים נוגעת לתביעתו של המבקש לתשלום "תגמולי קיום" – תגמולי טיפול רפואי (להלן: תט"ר) המוענקים לפי סעיף 43 לחוק הנכים ולפי תקנות 14 ו-14א לתקנות הנכים (טיפול רפואי), התשי"ד-1954, וכן לתגמולים מחוסר פרנסה (להלן: חפ"ר), המוענקים לפי סעיף 6 לחוק הנכים ולפי תקנות הנכים (כללים להוכחת חוסר פרנסה), התשי"ג-1953. תגמולים אלה, כשמם כן הם, נועדו לסייע לנכה במחייתו השוטפת לצורכי קיום. תגמול תט"ר משולם לנכה שאינו מסוגל לעבוד באופן זמני מפאת הזדקקותו לטיפול רפואי, ואילו תגמול חפ"ר מיועד לנכה הנמצא בהליכי שיקום והשמה בעבודה.

6. לטענת המבקש, מיד לאחר שהגיש את תביעתו להכרה בנכות, היינו בסמוך לשחרורו מהשירות, הוא פנה מספר פעמים אל המשיב בבקשה לקבלת תגמולי קיום, אולם נמסר לו כי עד שייקבעו לו לפחות 20% נכות הוא לא יהיה זכאי להגיש בקשה כאמור. לעומת זאת, לטענת המשיב, המבקש פנה לראשונה בבקשה לתגמולי חפ"ר בחודש אוקטובר 2013, במהלך פגישתו עם עובדת שיקום, ורק בחודש ינואר 2014 הגיש בקשה לקבלת תגמולי תט"ר באמצעות בא-כוחו.

7. בסופו של דבר, אושרו למבקש תגמולי תט"ר עבור התקופה שבין 1.1.2014 לבין 12.5.2014, שבה השתתף בתכנית לימודים מטעם המשיב כחלק מהליך שיקומו. כמו כן, בקשתו לקבלת תגמול חפ"ר אושרה מיום 1.7.2014 ועד יום 31.11.2014, וכן מיום 1.12.2014 ועד יום 30.8.2015. החל מסוף אוגוסט 2015 משולב המבקש בעבודה בהיקף של חצי משרה שאליה הופנה על ידי המשיב כחלק מתכנית שיקומו.

8. המבקש לא הסתפק בכך וביקש מן המשיב לקבל תגמולי תט"ר ותגמולי חפ"ר באופן רטרואקטיבי, החל ממועד שחרורו בחודש יוני 2011. ביום 15.8.2016 דחה המשיב את הבקשה האמורה, והמבקש הגיש ערעור על כך לוועדת הערעורים.