פלוני נ' מלון לאונרדו פלאז'ה ואח'

התובע התארח במלון ליאונרדו פלאז'ה באילת, המצוי בבעלות הנתבעת 2 ומבוטח על ידי הנתבעת 3, בתקופה שמיום 14.7.2013 ועד ליום 18.7.2013.

לטענת התובע, ביום 18.7.2013, בעת שעמד להחזיר מגבות לעמדת המגבות שליד הבריכה, החליק, נחבל, ונגרמו לו נזקי גוף שונים.

התובע העיד כי במועד זה, שהיה היום האחרון לנופש, קם מכיסא הנוח עליו שכב ופסע לעבר עמדת חלוקת המגבות. בהתאם לתמונה שצורפה לכתב התביעה, העמדה מצויה במשטח מרוצף, אשר אליו יורדים בשתי מדרגות רחבות. לאחר המשטח קיימות 2 מדרגות נוספות, ולאחריהן משטח נוסף שבסיומו מצויה בריכת השחיה של המלון.

התובע העיד כי הרחבה בסמוך לעמדת חלוקת המגבות היתה רטובה, ועת שעמד להשיב את המגבות עמד על המשטח, החליק לאחור, נפל לריצפה ונחבל כאמור.

אשתו של התובע איששה תיאור זה, והעידה כי התובע היה עם נעליים סגורות או סנדלים שכן היה זה היום האחרון לחופשתם, והם עמדו לנסוע לביתם בסמוך לאחר מכן.

התובע צירף טופס הודעה בדבר נזקי גוף שהתבקש למלא על ידי המלון, עליו חתם ביום האירוע אשר בו הוא מתאר את האירוע.

כמו כן, צירף התובע אישורים רפואיים המלמדים כי נפגע בשורש כף היד וכי לאחר האירוע היה בחופשת מחלה עד ליום 30.9.2013.

הנתבעת לא הביא עדי ראייה כלשהם לאירוע.

לאחר ששמעתי את עדותו של התובע נחה דעתי כי התובע הוכיח שהאירוע התרחש כפי שתיאר. מעבר לעדותו ועדות אשתו בפני, אשר התרשמתי מכנותם, התיאור נתמך בתיעוד בזמן אמת (טופס ההודעה) וכן בתיעוד הרפואי. אלה מהווים הרמת נטל הראיה מעבר למאזן ההסתברויות, כנדרש.

בכל הנודע לשאלות האחריות המשפטית – הרי שתקנה 25(ב) לתקנות הסדרת מקומות רחצה (בטיחות בבריכות שחיה), תשס"ד 2004 קובעת כי:

"שטחים באתר הבריכה שנרטבים כדרך שיגרה, כגון שטחים סביב בריכת שחיה, יתוחזקו באופן המונע החלקה"

אין חולק כי עמדת חלוקת המגבות עונה לתיאור זה. המדובר באיזור הסמוך ביותר לבריכה, ובשים לב לתכליתה של עמדה כזו, וכן בשים לב לעובדה שמדובר בעונת הקיץ שהינה ה – "high season" של עוננת התיירות באילת, בעלי מלון צריכים לצפות שהרצפה ליד עמדת חלוקת מגבות תהיה רטובה במשך חלקים נכבדים של היממה, שהרי אורחי המלון מגיעים לעמדה זו כשהם רטובים על מנת ליטול מגבות.

לא הובאה בפני כל ראיה על אופן התיחזוק של סביבת העמדה, וברי כי אם הריצפה סביבה היתה רטובה – הרי המסקנה היא שלא היתה מתוחזקת כראוי.

נוכח עדותו של התובע אשר לא נסתרה כי עמדת חלוקת המגבות היתה רטובה כולה, הרי שאני קובע כי הנתבעים לא עמדו בחובה אשר החוק מטיל עליהם, כאמור לעיל.

יחד עם זאת אין ספק כי לתובע אשם תורם בהתרחשות התאונה. התובע העיד כי ראה שהעמדה היתה רטובה כולה, אך לא נקט כל אמצעי זהירות שהם על מנת להימנע מהחלקה. כך למשל, התובע יכולה היה להימנע מלהשיב את המגבות לעמדה ופשוט להותיר אותן על כיסא או בצד, או לעמוד על שפת המדרגה העליונה שלפני המשטח ולהשליך את המגבת המשומשת אל תוך הסל, וכך להימנע נלדרוך באיזור הרטוב.

אשר על כן, אני מעמיד את האשם התורם של התובע על שיעור של 30%.

באשר לנזק – הוכח כי התובע היה באי כושר תקופה של 65 יום. התובע לא הציג תלושי שכר כלשהם, ואולם מעדותו ועדות אשתו למדתי לדעת כי עבד כמלגזן ושכרו היה כ – 5,500 ₪. נתונים אלה מהימנים בעיני ולפיכך אני נזקו של התובע בראש זה עומד על הסך של 11,917 ₪.

כמו כן, סביר בעיני שנוכח תקופת אי הכושר הארוכה, ולנוכח סוג החבלה שהינה חבלה ביד דומיננטית, נזקק התובע לעזרת צד ג' מעבר למקובל בין בני משפחה, ואני מעמיד את הפיצוי בגין ראש נזק זה על הסך של 3,000 ₪.