פלוני נ' מדינת ישראל

1. בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (סגן הנשיא י' נועם, השופטת ר' פרידמן-פלדמן והשופט א' אברבנאל) בעפ"ג 7121-09-17 מיום 28.1.2018, במסגרתו נדחה ערעורו של המבקש על גזר דינו של בית משפט השלום בירושלים (השופטת ג' סקפה שפירא) בת"פ 10045-09-15 מיום 18.7.2017.

2. על פי העובדות המתוארות בכתב האישום המתוקן, המבקש שימש כמנהל עבודה באתר בנייה בירושלים, ובו בור בעומק של כ-15 מטרים שהוקף בגדר, שהיתה מרוחקת כשני מטרים משפתו. ביום 25.5.2011 הורה המבקש לשניים מעובדיו, ביניהם ע.א.א.פ. (להלן: המנוח), להעביר ערימת תבניות ברזל באמצעות עגורן צריח שהיה באתר הבנייה ולהניחן בשטח שבין הגדר לבור. בעקבות כך, חצה המנוח את הגדר, עמד במרחק של כמטר משפת הבור, והנחה משם את מפעיל העגורן באמצעות מכשיר קשר ומחוות ידיים היכן להניח את התבניות.

           לאחר מכן שחרר המנוח את החגורות שחיברו בין התבניות לשרשרת העגורן, וסימן למפעיל להרים את השרשרת. תוך כדי הרמת השרשרת באיטיות, נתפסה אחת החגורות מתחת לתבנית ברזל, וגרמה לנפילת שתי תבניות מ"ראש הערימה" אשר פגעו במנוח. כתוצאה מהפגיעה, נגרם למנוח נזק מקיף בראשו ובאיבריו הפנימיים והוא נפטר במקום.

           המבקש הואשם בכך שלא נקט אמצעי זהירות נאותים מפני סכנה מסתברת הכרוכה בהפעלת העגורן באתר בנייה; בכך שאיפשר עבודה בקרבת הבור, שלא היה מגודר קרוב ככל האפשר לשפתו; ובכך שהורה למנוח לעבוד בשפת הבור, למרות הסיכון הטמון בכך - זאת נוכח אחריותו לביטחונו של המנוח מכוח תפקידו כמנהל העבודה באתר ומכוח הוראות הבטיחות בעבודה.

3. ביום 4.2.2016 הודה המבקש במסגרת הסדר טיעון, והורשע בעבירה של מעשה פזיזות ורשלנות לפי סעיף 338(א)(4) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק) ובעבירה של אי גידור בור בגובה העולה מעל שני מטרים לפי תקנה 115 לתקנות הבטיחות בעבודה (עבודות בניה), התשמ"ח-1988 בצירוף סעיף 225 סיפא לפקודת הבטיחות בעבודה, התש"ל-1970. לבקשת בא כוח המבקש ובהסכמת המשיבה, הופנה לשירות המבחן לשם קבלת תסקיר שיבחן, בין היתר, את אפשרות ביטול ההרשעה בעניינו.

4. ביום 15.6.2017 הוגש תסקיר המבחן בעניינו של המבקש (להלן: התסקיר). בתסקיר תואר המבקש כאדם נורמטיבי וערכי ללא עבר פלילי, המנהל אורח חיים תקין במישור האישי, המשפחתי והתעסוקתי. שירות המבחן התרשם כי המבקש לוקח אחריות מלאה על מעשיו, מבין את הנזק ואת משמעותו הטרגית וכי רשלנותו בהיבט זה הינה חריגה ואינה מעידה על "זלזול קבוע" מצידו בכללי הבטיחות. שירות המבחן ציין כי המבקש הדגיש את ההשפעה הדרמטית של הרשעתו בדין על סיכוייו להמשיך בעיסוקו, ומסיבה זו הומלץ על ביטול הרשעתו בדין, בכפוף להטלת צו של"צ.

5. ביום 18.7.2017 ניתן גזר דינו של בית משפט השלום. בגזר דינו קבע בית המשפט את מתחם הענישה בין מאסר בפועל לתקופה קצרה לבין עונש מאסר מותנה ומתן פיצוי לקרבנות העבירות, זאת תוך שימת לב לתכלית החשובה של ההגנה על שלומם, גופם וחייהם של עובדים מפני סיכונים הכרוכים בעבודתם, העומדת ביסוד העבירה בה הואשם המבקש. 

6. בעומדו על השיקולים לעונש, בחן בית המשפט, בין היתר, את הצורך בהתייחסות קפדנית ל"תופעה הנפוצה" בדבר אי נקיטת אמצעי בטיחות במקום העבודה, ואת השפעת האירוע על משפחת המנוח, כמו גם את הנזקים שנגרמו לה בעקבותיו. מנגד, נשקלה עובדת היות המבקש ללא עבר פלילי, את הודייתו במיוחס לו ולקיחת האחריות על מעשיו; תסקיר שירות המבחן החיובי שהוכן בעניינו של המבקש; והעובדה כי מדובר בעבירת רשלנות אשר מטבע הדברים לא קדם לה כל תכנון.

7. בית משפט השלום דחה את המלצת שירות המבחן בקובעו: