פלוני נ' מדינת ישראל

1. לפניי ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' הנשיא א' טל), בתפ"ל 6212-10-08, מיום 5.12.2017. בגדרה של ההחלטה, ניתן צו פיקוח ומעקב בעניינו של העורר, לתקופה של 3 שנים, שתחילתה מיום 26.4.2017, בהתאם לסעיף 12 לחוק הגנה על הציבור מפני ביצוע עבירות מין, התשס"ו-2006 (להלן: חוק ההגנה).

רקע והליכים קודמים

2. העורר הורשע, לאחר ניהול משפט הוכחות, בביצוע עבירות של אינוס, לפי סעיף 345(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); מעשה סדום, לפי סעיף 347(ב) לחוק העונשין; ותקיפה הגורמת חבלה של ממש, לפי סעיף 333 לחוק העונשין. ביום 9.12.2009, נגזרו על העורר, בגין ביצוע עבירות אלה, בין היתר, 11 שנות מאסר לריצוי בפועל. על פי עובדות כתב האישום שבו הורשע העורר, ביום 11.12.2007, הוא תקף את המתלוננת באופן שגרם לה לחבלות חמורות והיא נזקקה לניתוח, הוא בעל אותה בלא הסכמתה, וביצע בה מעשה סדום.

3. ביום 3.4.2017, שוחרר העורר שחרור מוקדם על תנאי ממאסר, כאשר תום תקופת התנאי יחול ביום 21.10.2019 (להלן: תקופת התנאי). זאת, בין היתר, בכפוף להשתלבותו בתכנית טיפול ופיקוח של הרשות לשיקום האסיר (להלן: רש"א), הכוללת טיפול ייעודי לעברייני מין, טיפול פרטני, ופיקוח תעסוקתי. בנוסף, נאסר על העורר להיכנס למזכרת בתיה, מקום מגוריה של המתלוננת (להלן: המתלוננת או נפגעת העבירה), במשך תקופת התנאי. בהמשך, ביום 9.4.2017, הגישה המתלוננת  בקשה למתן צו מגבלות, לפי חוק מגבלות על חזרתו של עבריין מין לסביבת נפגע העבירה, התשס"ה-2004 (להלן: חוק המגבלות). בהחלטתו מיום 25.4.2017, נתן בית המשפט המחוזי תוקף להסכמות הצדדים והורה על הטלת צו מגבלות בעניינו של העורר, למשך 18 חודשים, מיום 18.4.2017.

          לאחר שחרורו של העורר על תנאי ממאסרו, נערכה בעניינו, ביום 18.4.2017 הערכת מסוכנות, בהתאם לסעיף 6 לחוק ההגנה, ובה נמצא כי מסוכנותו של העורר היא בינונית-נמוכה. מספר ימים לאחר מכן, ביום 26.4.2017, הגישה המשיבה בקשה למתן צו פיקוח ומעקב בעניינו של העורר, למשך 3 שנים (להלן: צו הפיקוח). ביום 8.5.2017, מחק בית המשפט המחוזי את הבקשה למתן צו הפיקוח, בקובעו כי החלטתו של בית המשפט המחוזי, מיום 25.4.2017, בעניין צו המגבלות, נתנה תוקף להסכמת הצדדים. המשיבה השיגה על החלטה זו, וביקשה כי ייקבע מועד לדיון בבקשתה, תוך שציינה כי החלטתו של בית המשפט המחוזי, מיום 25.4.2017, עסקה בחוק המגבלות, ולא בחוק ההגנה. יום לאחר מכן, 9.5.2017, דחה בית המשפט המחוזי בשנית את הבקשה לקביעת מועד דיון בבקשה למתן צו פיקוח ומעקב בעניינו של העורר, וציין כי נפגעת העבירה הייתה מיוצגת בדיון. ביום 14.6.2017, הגישה המדינה בקשה נוספת לקביעת דיון בבקשה, אשר נקבע ליום 7.8.2017.

          במהלך דיון זה, שהתמקד בנושא הבקשה למתן צו פיקוח ומעקב, הורה בית המשפט המחוזי על הגשת הערכת מסוכנות עדכנית בעניינו של העורר, ונקבע דיון נוסף בבקשה, ליום 28.9.2017. המרכז להערכת מסוכנות הגיש בקשה לפטור מהגשת חוות דעת, מהטעם שטרם חלפו ארבעה חודשים מיום הערכת המסוכנות הקודמת. לאחר עיון בתגובות הצדדים, קבע בית המשפט המחוזי דיון בבקשת המדינה ליום 21.11.2017, והורה כי המרכז להערכת מסוכנות יגיש, בכל זאת, חוות דעת עדכנית בעניינו של העורר. בהערכת המסוכנות העדכנית, מיום 20.11.2017, נאמר כי מסוכנותו המינית של העורר נותרה ברמה בינונית-נמוכה. המרכז להערכת מסוכנות התרשם, כי העורר עדיין לא ער מספיק לחלקים האלימים באופיו, המהווים חלק אינטגרלי מאישיותו. עוד נאמר, כי ניתן לזהות אצל העורר חרדה חברתית מסוימת, ותסכול בשל חוסר הצלחתו להתקדם ולהגיע להישגים בתחומי חיים שונים, והתמונה המצטיירת היא של אדם החווה מגוון של תסכולים, בתחומים לא מעטים. במסגרת הערכת המסוכנות, התייחס המרכז לפקטורים סטאטיים ודינאמיים המשפיעים על מסוכנותו המינית של העורר, ובכלל זה, לעובדה כי הפגיעה בקורבן נעשתה במקום פרטי וציבורי, תוך שימוש באלימות, ולכך שהעורר ביצע את העבירות דנן בשעה שהיה תלוי ועומד נגדו תיק פלילי אחר. צוין בנוסף, כי העורר עבר טיפול ייעודי ונטל חלק בטיפול בהתמכרויות והפיק מכך תועלת, אך הרושם הוא כי עדיין קיימים אצלו חלקים תוקפניים שלא זכו למענה. המרכז להערכת מסוכנות העריך, כי תכנית רש"א שנבנתה עבור העורר, בשילוב טיפול ייעודי, עשויים להוות כלי משמעותי, בכדי לפקח על התנהלותו. נאמר, בהקשר זה, כי הטיפול בו משולב העורר נמצא עדיין בחיתוליו, והוא טרם החל ליצור שינויים משמעותיים בחייו, הן בתחום החברתי, והן בתחום הזוגי או התעסוקתי, הגם שלהתרשמותו של המרכז להערכת מסוכנות, המשך שילובו של העורר בטיפולים ייעודיים, עשוי להטיב את מצבו לטווח הארוך.

4. ביום 5.12.2017, נעתר בית המשפט המחוזי לבקשת המשיבה, ונתן צו פיקוח ומעקב בעניינו של העורר, למשך 3 שנים. בגדרו של הצו נקבע, כי העורר ישתף פעולה עם קצין הפיקוח ויקיים עמו מפגשים מעת לעת, והוא חויב להתייצב לביצוע הערכת מסוכנות עדכנית, לקראת תום תקופת הפיקוח, על מנת לשקול את הצורך בהארכת הצו; נאסר על העורר ליצור קשר עם נפגעת העבירה; נאסר על העורר לצרוך אלכוהול; וכן נקבע בעניינו של העורר איסור לעבוד במקום עבודה המאפשר שהות ביחידות עם נשים, או במקום שבו מתקיימים יחסי מרות עם נשים, אלא אם יאושר מקום העבודה על ידי רש"א. עוד נקבע, כי לאחר סיום תקופת התנאי, על העורר לקבל את אישור קצין הפיקוח, למקום העבודה החדש.

          יצוין, כי בפתח דבריו דחה בית המשפט המחוזי את טענת העורר בדבר קיומו של שיהוי מצד המשיבה, בכך שהגישה את הבקשה השלישית לקביעת דיון, ביום 14.6.2017, כחודשיים לאחר שנדחתה בקשתה השנייה. לבקשת ב"כ העורר, עוכב ביצוע הצו, עד ליום 1.1.2018, אך בקשה להמשך עיכוב ביצועו של הצו נדחתה על ידי באותו יום. על החלטתו של בית המשפט המחוזי שבכותרת הוגש הערר שלפניי.