פלוני נ' מדינת ישראל

           לפנַי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופטת ל' מרגולין-יחידי) במ"ת 43804-03-16 מיום 8.12.2016, במסגרתה הורה בית המשפט על מעצרו של העורר מאחורי סורג ובריח עד תום ההליכים.

רקע

1. ביום 10.6.2016 הוגש כתב אישום מתוקן בשנית נגד העורר ובנו. כתב האישום מייחס לבנו של העורר שלושה אישומים, אשר מקורם בסכסוך בין בנו של העורר לבין חבורה של צעירים, רובם קטינים. העורר אינו קשור לאירועים שבגינם הוגשו נגד בנו שני האישומים הראשונים, ואף אינו קשור לאירוע שהתרחש טרם האירועים המיוחסים לו. לפי הנטען בכתב האישום, במסגרת האירוע המקדים הגיע בנו של העורר כשהוא אוחז בסכין אל החבורה במטרה לגרום למותו של אחד מהם, פ. א. (להלן: א. ), ובמהלך האירוע דקר שניים אחרים (להלן: האירוע המקדים). יצוין כי בגין אירוע זה יוחסו לבנו של העורר עבירה של ניסיון רצח ושתי עבירות של חבלה בכוונה מחמירה. החלק שמיוחס לעורר בכתב האישום נוגע להתרחשות שארעה מיד לאחר האירוע המקדים, כאשר העורר פגש את בנו. לפי הנטען, בשלב זה קשר העורר קשר עם בנו לגרום למותו של א. ואחרים מבני החבורה. במסגרת הקשר ולשם קידומו, הגיעו העורר ובנו יחד עם שניים אחרים לרחוב פחד יצחק מצוידים בסכינים, ונכנסו לחצר בה שהו א. , ע. ע. (להלן: ע. ) והמנוח, אברהים חג'אזי (להלן: המנוח). לפי הנטען, העורר נכנס אל החצר, הצמיד מיד את ע. אל חומה ודקר אותו שלוש דקירות – האחת בבטן, השנייה בצוואר והשלישית בירך – במטרה לגרום למותו. כתוצאה ממעשים אלו נגרמה לע. חבלה חמורה. במקביל, בנו של העורר נכנס לחצר, התנפל על א. ודקר אותו שלוש דקירות במטרה לגרום למותו. המנוח, שנזעק לעזרת א. , תפס את בנו של העורר והרחיקו מא. . בשלב זה, דקר בנו של העורר את המנוח דקירה קטלנית בחזהו השמאלי שהובילה למותו במקום, והעורר עצמו נמלט מהחצר.  

           בגין מעשים אלו, מואשם העורר ברצח, לפי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק); בשתי עבירות של ניסיון רצח, לפי סעיף 305 לחוק; ובקשירת קשר לפשע, לפי סעיף 499(א)(1) לחוק.

2. בד בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה המשיבה בקשה לעצור את העורר עד לתום ההליכים המשפטיים בעניינו. בבקשה נטען, כי ברשות המדינה ראיות רבות לכאורה, להוכחת אשמתו של העורר בעבירות המיוחסות לו, ובהן, בין היתר: עדויותיו של א. אשר היה קורבן לאלימות מצד העורר ובנו; עדויות של עדי ראיה וכן של מתלוננים נוספים; מצלמות אבטחה בהן נצפה העורר בסמוך ומיד לאחר אירוע הרצח; מסמכים רפואיים המעידים על חבלות המתלוננים ועל מות המנוח; וכן שקרי העורר בחקירתו. כמו כן, צוין כי כתב האישום מתאר אירוע אלימות קיצוני וקטלני שבמסגרתו ביצעו העורר ובנו עבירות אלימות מתוכננות וחסרות רסן כלפי מספר קורבנות, וביניהם גם קטינים. המשיבה הדגישה כי לאחר האירוע המיוחס לעורר, הוא נמלט ביחד עם בנו לבית משפחת אשתו בטייבה במטרה להסתתר מהמשטרה. בהקשר זה צוין, כי על אף שבנו של העורר נעצר על ידי המשטרה ביום 25.1.2016, העורר המשיך בהימלטותו והסגיר עצמו למשטרה רק ביום 7.3.2016. לפיכך, נטען כי במקרה דנן מתקיימות כלל עילות המעצר המנויות בחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996. צוין כי שני המעורבים הנוספים שהגיעו יחד עם העורר ובנו לזירת האירוע, עדיין נמלטים מפני המשטרה, ולכן ישנו חשש כבד כי שחרורו של העורר יביא לשיבוש הליכי משפט.

3. בית המשפט המחוזי בחן בהחלטתו מיום 8.12.2016 את שאלת קיומן של ראיות לכאורה בעניינו של העורר. בית המשפט התייחס תחילה לטענות ההגנה; תחילה צוין, כי ההגנה אינה חולקת על נוכחות העורר במקום האירוע, אך כי לטענתה העורר הגיע למקום עם בנו כדי לסיים את הסכסוך, ונקלע בעל כורחו לאירוע אלים שבו התקיפו אותו. בית המשפט עמד על כך, שלטענת ההגנה העורר לא החזיק בסכין ולא דקר את ע. , וכי אין ראיות הקושרות אותו למעשים אלו. לשיטת ההגנה, לא ניתן להסתמך על עדות א. ואף עדויות יתר המעורבים אינן תומכות בתזה של המשיבה. לבסוף צוין, כי ההגנה אינה חולקת על עצם הדקירה של ע. ועל הפגיעות שנגרמו לו או על יתר הדקירות של א. ושל המנוח ועל תוצאותיהן, אך היא חולקת מבחינה משפטית וראייתית על הקשר של העורר לכל האירועים ועל אחריותו הנטענת לביצועם.

4. טרם החל בית המשפט המחוזי בסקירת הראיות, הוא עמד על כך כי לאחר בחינת מכלול הראיות שהוצגו בפניו, הוא הגיע למסקנה כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של העורר בעבירות המיוחדות לו. עם זאת, צוין כי לא ניתן להתעלם מחלקם ומעורבותם, ככל שהייתה כזו, של גורמים נוספים שנכנסו לחצר. לפי הנטען, שני אחייניו של העורר התלוו אליו ואל בנו למקום האירוע, ולפחות אחד מהם נכנס לחצר. הוטעם, כי אותם אחיינים לא נעצרו עד היום, כי בנו של העורר שתק בחקירות וכי עיון בגרסאותיו של א. והעורר מצביע על כך שמעורבות השניים לא נבדקה לעומק. בית המשפט ציין כי לעניין זה יש השפעה מסוימת על עוצמת המסקנות בעניין העורר. על כן, מצא בית המשפט לנכון להעיר כי לא מן הנמנע שבסופו של יום לאחר שמיעת הראיות, הוראות החיקוק שיוחסו לעורר והעובדות שביחס אליהן יימצא אחראי, לא תהיינה זהות לאלה המפורטות היום בכתב האישום.

5. בית המשפט המשיך לבחינת הראיות העיקריות בתיק אשר תובאנה בתמצית להלן: לפי גרסתו של א. , העורר ובנו נכנסו לחצר עם עוד שניים, העורר דקר את ע. ולאחר מכן ברח מן החצר. בית המשפט קבע כי למקרא הראיות ברור שישנה התפתחות בגרסתו של א. , ביחס לשאלת שימוש העורר בסכין במהלך האירוע. אף על פי כן, נקבע כי בהתחשב באופי האירועים, במשך הקצר ביותר של ההתרחשות; בהיותו של א. עצמו קורבן של מתקפה באותה עת ופצוע בעת ההתרחשות ובעת מסירת הגרסה הראשונה; ובסרט השחזור והתרשמות מן ההדגמות שמופיעות בו, יש בגרסת א. כדי לבסס לכאורה את העובדה שהעורר נכנס לחצר ותקף באופן מיידי, מבלי לומר דבר, את ע. וגרם לו לפציעה. בית המשפט קבע כי הסתירות הנטענות בין עדותו של א. לבין עדותו של ע. , ראויות לבחינה ולליבון במסגרת ההליך העיקרי ולא במסגרת ההליך הנוכחי. ע. , קורבן המעשים, נחקר אך לא שיתף פעולה עם החוקרים וטען כי לא ידוע לו מי תקף אותו ומתיאורו לא ניתן להבין היכן בחצר התרחשה התקיפה. אשר לתפיסת הסכין ששימשה לדקירת ע. ; צוין כי במצלמות האבטחה נקלטו שני האחיינים נסים מן הבית דקה לפני העורר ובנו, כאשר אחד מהם משליך חפץ לפח. נמצא כי חפץ זה הוא סכין שעליה נמצא דנ"א של בנו של העורר ולא נמצאו ממצאים פורנזיים הקושרים את העורר לסכין. בית המשפט המחוזי ציין כי אין בעובדה זו כדי ללמד על כך שהעורר לא אחז בסכין. אשר לעדויות הראייה של השכנים; עד הראייה הראשון, העיד שלא ראה סכין, וכי הוא חושב שהאדם המבוגר רחב הגוף, כאשר יש להניח שהכוונה לעורר, החזיק כלי עבודה של גינה. עוד ציין כי האדם המבוגר שראה נראה אבוד וכאילו הוא תוקף על מנת להתגונן. עד הראייה השני ציין כי ראה שני צעירים בשנות העשרים לחייהם אשר אחד מהם אחז בסכין מטבח גדולה והשני במוט ברזל אשר לאחר שדקרו נמלטו מן החצר. עד זה לא התייחס לעורר או להימצאותו של אדם מבוגר בזירה. עדת הראייה השלישית מסרה כי ראתה בחצר שישה אנשים, כי היא לא ראתה כלי תקיפה וכי ראתה את האדם המבוגר "מעיף אגרופים". בהקשר זה צוין כי למקרא הודעותיהם עולה בבירור כי החשיכה והמרחק, כמו גם האירוע המסעיר והמהיר, לא אפשרו להם לקלוט באופן שלם את ההתרחשות לפרטי פרטים. עם זאת נקבע, כי מבלי להתעלם מן הקשיים האובייקטיבים שתיארו עדי הראייה, יש משמעות ראייתית לתיאורי שלושת השכנים ביחס לעורר, תיאורים שאינם מתאימים לכאורה לנטען בכתב האישום, נוכח העובדה שאף אחד מהם לא ציין כי העורר השתמש בסכין וכי אחד מהם לא זיהה אותו בזירת האירוע, וכי יש משמעות להתייחסות למעורב נוסף, כאשר מהודעות שני עדי הראייה הראשונים עולה לכאורה מעורבות פעילה של אדם שלישי צעיר, ככל הנראה אחד האחיינים. בית המשפט ציין כי צפייה במצלמות האבטחה מלמדת כי בדקות שקדמו לאירוע העורר ובנו נראים צועדים בנמרצות אל עבר רחוב פחד יצחק. כן צוין, כי מאחוריהם במרחק לא רב נראו צועדים שניים נוספים, על פי הנטען מדובר בשני האחיינים. בית המשפט עמד על כך שבסרטון של מצלמות האבטחה העורר ובנו נראים צועדים במהירות אל תוך הבית. נקבע כי אופן הליכתם מלמד לכאורה על קיומה של מטרה ברורה שלעברה הולכים השניים. יתר על כן, בית המשפט מתאר כי שלוש דקות לאחר מכן נצפים העורר ובנו יוצאים מן הבית בהליכה נמרצת ולעיתים ריצה, והם נראים בריאים ושלמים. בית המשפט התייחס גם לעובדה שהעורר הסגיר את עצמו למשטרה רק ביום 7.3.2016, וכי בתקופת ההימלטות נעשו ניסיונות לאתר את העורר ללא הצלחה. כן צוין כי בנו של העורר הסגיר את עצמו ביום 25.1.2016 ונערכו דיונים משפטיים בעניינו בנוכחות רעייתו של עורר, ועל כן מתבקשת המסקנה כי העורר ידע שהוא דרוש לחקירה.

6. לאחר מכן, פנה בית המשפט לבחון את גרסתו של העורר. העורר העלה תחילה טענת אליבי, על פיה בעת האירוע היה במסיבת אירוסין. בהמשך, אישר שעזב את מסיבת האירוסין ואף הודה בנוכחות במקום ובזמן האירוע. לדברי העורר, הוא הגיע לזירת האירוע על מנת לפייס בין בנו לבין בני החבורה אך הותקף על ידי אחד מחבריה ועל כן הכה אותו בחזרה. לאחר מכן, יצא מן החצר וחזר כדי להוציא משם את בנו המדמם ויחד הם יצאו והחלו לרוץ. בית המשפט מצא כי קיימות סתירות בגרסתו של העורר, וכי קשה ליישבה עם ראיות אחרות אשר הוצגו בפניו. בהקשר זה ציין בית המשפט כי התנהגות העורר בהימלטותו והסתתרותו במשך חודש וחצי עלולה להיתפש כהתנהגות מפלילה. כן צוין, כי אין בגרסתו כדי לספק הסברים, ויש בה כדי לקשור אותו לאירוע האלים שהתרחש.